דרור רפאל, לאה גולדין וספי עובדיה שוחחו עם צלם 'ידיעות אחרונות' שהותקף בעימותים בוואדי ערה: "המשטרה קיבלה החלטה שרירותית"
אמש (ש') התקיימו מהומות קשות ביישובים ערביים ברחבי הארץ. גיל נחושתן, צלם 'ידיעות אחרונות', הותקף על ידי ההמון הזועם בוואדי ערה ושיתף את עדותו: "אני צלם בידיעות אחרונות כבר תקופה ארוכה, יצאתי לשטח בידיעה שיהיו עימותים והתפרעויות, באתי עם קסדה על ראשי והייתי די מוגן. החניתי את האופנוע על הציר הראשי ולא בתוך הכפר, לצידי חנו ניידות משטרה כך שהרגשתי בטוח להיות שם. לקחתי איתי את המצלמה והלכתי לצומת, הייתה שם הפגנה די שקטה ולא משמעותית, כזו שהמשטרה אפשרה למפגינים לחסום את הצומת לפרקים. ההפגנה התפזרה מעצמה ואז החלו זריקות האבנים. בצומת היו פרוסים עשרות שוטרים ומשאית שמפיצה את החומר לפיזור הפגנות. הכוחות דחקו את המפגינים לתוך הכפר בהצלחה אך בשלב מסוים המשטרה החליטה לחזור לצומת, ככל שהם זזו אחורה כך המפגינים גם נעו קדימה לעברם. אני פסעתי אחורה יחד עם המשטרה עד שהיא החליטה להתפזר במפתיע. מצאתי את עצמי ליד האופנוע שלי ואת רעולי הפנים נמצאים ממש ליידי. רצתי לכיוון האופנוע שלי חיפשתי את המפתח כדי לברוח מהמקום. בהחלטה שרירותית מפקד המשטרה הודיע לצוות שלו להתקפל ולהיעלם למרות שרעולי פנים החלו לזרוק עלינו אבנים. למרות שהדברים יתחממו ולמרות שאותם שוטרים ראו את הפרות הסדר על הציר הם בחרו להתעלם ולברוח".
עוד הוסיף: "זו כנראה הייתה הוראת פינוי שקיבלו השוטרים, לטעמי הם היו צרכים להזעיק תגבורת ולא להשאיר את רעולי הפנים על הכביש. לאחר שהמשטרה נעלמה מהמקום החלו לזרוק עליי אבנים, אני וצלם נוסף פשוט התחלנו לרוץ לכיוון צפון, שמעתי בום וראיתי את האופנוע שלי זרוק על הכביש, עליתי על גבעה כדי להתגונן והתקשרתי למוקד המשטרה".
לאה גולדין התייחסה לדבריו: "אני מזועזעת מהדברים שאתה מתאר. כצלם אולי היית צריך לאסוף את עצמך מוקדם יותר?" ענה לה גיל: "אשאל אותך הפוך, נניח שאני התמהמהתי והאופנוע שלי שילם את המחיר, מה היה קורה אילו אותם רעולי פנים לא היו עסוקים באופנוע שלי אלא ברכב עם מטיילים שחוזרים מהצפון או חייל לבוש מדים שנוסע הביתה? איך יעלה על הדעת שרעולי פנים ישתוללו באופן חופשי כך במדינת ישראל? אני עובד בידיעות אחרונות המון שנים ועושה את עבודתי נאמנה, הצוות משטרתי עמד ליידי, ראה את שהולך לקרות ונמלט מהמקום".
עריכה: איתמר זיגלמן