"מתיחת קצה הגבול האנושי - מהות החיים"
מחלוק ומזרן לעט ושולחן: יעל ארד בשיחה עם איריס קול על ספרה החדש 'ראשונה'
המדליסטית האולימפית הראשונה, יעל ארד (51), מפרסמת בימים אלה ספר העוסק בהצלחה ובהעצמה נשית. בשיחתה עם איריס קול שיתפה בתהליך שעברה עד שזכתה במדליה האולימפית: "כשהבנתי שאני טובה צף בי הרצון להתחרות".
מאז זכייתה במדלייה בשנת 1992, נבחרה ארד להדליק משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל ובימים אלו היא מקדישה את זמנה להרצאות - לעיתים קרובות בפני בתי עסקים, אנשי צבא, ילדים ונוער על הכלים שהביאו אותה להצלחה עולמית. השנה יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "ראשונה" בהוצאת 'ידיעות אחרונות', עליו סיפרה: "הספר כולו עוסק בפריצת דרך. על הדרך הארוכה של ילדה אל הלא נודע רק כדי לגעת בשמיים. ילדים הולכים לחוגים בשל הרצון של ההורים לאמץ תחביב, לצבור מיומנות ועל מנת לבצע פעילות גופנית. במהלך תקופת בית הספר אחי סבל מאלימות ולאחר שהורי שלחו אותו לחוג ג'ודו החלטתי להצטרף אליו ללא שום כוונה מוקדמת או מחשבה מה אני אעשה עם הדבר הזה".
יעל ארד אחרי הזכייה במדליה // צילום ארכיון: זיו קורן/לע"מ
"בגיל 16 נסעתי לראשונה למחנה אימונים באירופה וזה היה הרגע בו החלטתי שאני רוצה להיות הכי טובה בעולם בתחום", סיפרה, "אמרתי לעצמי שמה שאחרות יכולות לעשות - גם אני יכולה והתחלתי להתאמן כמוהן. הייתי נוסעת מדי יום באוטובוס עד שהיה לי אופנוע, אז אף אחד לא דיבר איתי על אולימפיאדה, כשהבנתי שאני טובה צף בי הרצון להתחרות".
את מספרת על הצורך להיות הכי טובה, זהו רצון שמביא איתו מחיר לא פשוט כמו פציעות קשות, ניתוחים וגם הפסדים. הצלחת ליהנות?
"אני חושבת שהמילה 'סיפוק' מתאימה יותר מהמילה הנאה", שיתפה ארד: "בחיים אנחנו מבצעים בחירות והרווחים האישיים כתוצאה מהבחירות שלנו הם אדירים. העשייה הזו הביאה לי סיפוק אדיר למרות שהדרך קשה. אני לא יכולה לומר שנהניתי מכל רגע בדרך אך החלטה להעיז וללכת עד הסוף עם התשוקה הפנימית שבוערת בי כדי להגשים את עצמי הייתה מופלאה. זה היה תהליך מזוקק של מתיחת קצה הגבול האנושי - בעיני זו מהות החיים".
עריכה: איתמר זיגלמן
