סיר הלחץ המבעבע והרותח של גביע העולם בכדורגל, קיבל הפוגה של יומיים, שבה האוהד האמיתי נוטש את הטלויזיה, יוצא לרחוב, שותה קפה, וטוען מחדש את הסוללה שלו, לישורת האחרונה.
אבל זה גם הזמן לשלוש הערות:
א. ההחלטה להיעזר בשופטי הטלוויזיה שינתה את פניו של טורניר הגמר מקצה לקצה. אמנם השימוש במצלמות בלם לא פעם את שטף המשחק, ובכל זאת הוא עשה צדק במקרים גבוליים, או בכאלה שנעלמו מעיניו של השופט על כר הדשא. ידוע שאין בוכים על 'חלב שנשפך', אולם מי יודע כמה טעויות שיפוט, אולי אף גורליות, היו בעבר במסגרת המונדיאלים. מישגי שיפוט שהכריעו משחקים. ואיך אומרים: טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
ב. המאבק על תואר מלך שערי המונדיאל. החלוץ האנגלי הרי קיין, מוליך את הטבלה בזכות 6 שערים שהבקיע. היו מונדיאלים, כמו למשל ב־1978 וב־1982, בהם סיימו מריו קמפס מארגנטינה ופאולו רוסו מאיטליה את טורניר הגמר עם 6 הבקעות, שהספיקו להם להנפת גביע העולם ולתואר מלך השערים. לקיין, בתיאוריה, אפשרות להשתתף בעוד שלושה משחקים ולהמשיך להבקיע. בכל מצב הוא עדיין רחוק מאד משיאו של התותחן הצרפתי ז'יסט פונטיין, שהבקיע במונדיאל 1958 לא פחות מ־13 שערים. 4 מהם לרשתה של גרמניה המערבית, במשחק על המקום השלישי, שבו ניצחה צרפת בתוצאה 3:6. היום קיין רחוק 7 שערים מהשוואת השיא. וזה, תסכימו איתי, לא מעט.
ג. ראיתי כמה שוערים טובים במהלך משחקי רוסיה 2018. לדוגמא, שמייכל ג'וניור, שוערה של נבחרת דנמרק. ואולם, בכל המונדיאלים, מאז 1966, לא ראיתי שוער טוב יותר מגורדון בנקס שניצב אז בשערה של נבחרת אנגליה. אותה אליפות עולם נכנסה להיסטוריה, משום שאנגליה המארחת, זו הנחשבת למולדת הכדורגל, זכתה לראשונה בגביע הנחשק. העניין הוא שעוד לא עלה בידיה להניף גביע שני. ב־1966 בנקס היה כמובן חולייה מרכזית בנבחרתו, כי כידוע שוער 'שווה חצי קבוצה'.