אנטומיה של כישלון
דני דבורין על מסע הרכש של הפועל באר שבע, שלא סייע לה להגיע לאירופה
אם ב־16 באוגוסט מצאה עצמה הפועל באר שבע מחוץ לזירת אירופה, הרי זהו עבורה כישלון חרוץ, ובכדורגל ישנו כידוע משפט האומר בפשטות "הטבלה אינה משקרת".
ההדחות במוקדמות ליגת האלופות ואחר כך במוקדמות הליגה האירופית מביאות אותנו לידי מסקנה אחת: אלופת 3 השנים האחרונות של ישראל לא ראויה להשתתף בחגיגה הגדולה של היבשת. היו לכך סימנים מוקדמים: הפסד כבד אותו נחלה בקרואטיה, 5:0 במשחקה עם דינמו זאגרב, וההפסד במשחק אלוף האלופים לקבוצת הפועל חיפה.
הדבר החשוב להדגשה הוא שבמסע הרכש שביצעה הקיץ הפועל באר שבע, לא עלה בידיה לגייס שחקנים שאפשר להגדירם ככוכבים ברמה אירופית. ופה קבור הכלב, כי בהיותה הקבוצה הכי טובה בליגת העל, המטרה שנדרשה ממנה לא הייתה רכישת שחקנים טובים, אלא כוכבים מוכחים, שיוכלו לשדרגה בצורה משמעותית. בשחקנים העולים ביכולתם, לפחות בדרגה אחת, אם לא בשתיים, על אלה שסייעו לה לזכות בעונה שעברה באליפות שלישית ברציפות. האם באר שבע עשתה זאת? לדעתי, לא.
כוכב מוכח הוא למשל חלוץ המבקיע בעונות אחדות יותר מ־20 שערי ליגה בעונה. כשמילאן רכשה הקיץ את החלוץ המרכזי היגוואין, היא ידעה מה כוח האש הטמון ברגליו. וגם אם לא בטוח שהשנה הוא יספק מספרים דומים, כי לעיתים שחקן אינו מצליח להתאקלם בקבוצה חדשה, היגוואין הוא דוגמה לכוכב מוכח.
בעבר הלא רחוק הצליחה הפועל באר שבע לשדרג את עצמה, כשקלטה את הובאן, את אוגו ואת ואקמה. איני יכול לומר זאת על הרכש שביצעה הקיץ כדי להגיע לליגת האלופות.
כל קבוצה אכן חייבת לרענן את שורותיה, אבל, כאמור, רק אם אפשר לזכות בשחקנים טובים בהרבה מאוד מאלה שיש לה בבית, ולאו דווקא במי שניצב על המדף.
