מחר, כאשר נבחרת הכדורגל תשחק באלבניה, היא תודרך לראשונה על ידי האוסטרי אנדי הרצוג, שרק השבוע החל לאמן אותה. מכאן מוגזם ולא נכון יהיה לייחס לו השפעה משמעותית על יכולתה. לא בניצחון ולא בהפסד.
הרצוג "בקושי" מכיר את שחקני נבחרת ישראל – וזו האמת. אני רוצה להאמין שמיד לאחר שקיבל את התפקיד, הוא עשה כל מאמץ לשאוב מידע מקסימלי על השחקנים הבולטים בליגה, וגם ראה משחקים אחדים שלהם, ובכל זאת הרגעים החשובים הם בעת שהוא מאמן אותם במגרש עצמו. ביומיים-שלושה של אימונים, הוא רק יכול להתרשם כללית ממראה עיניו, אולם כל אחד חייב לדעת שלוקח זמן כדי להביא לתוצאות.
לכן, ואם לשוב לדברי הפתיחה שלי, אני מציע לא להתפעל ממנו בניצחון, ולא להקטינו במקרה של הפסד. הרצוג זקוק לזמן, וטוב נעשה אם ניתן לו את מה שנקרא "ימי החסד".
מעבר לכך רק חשוב מאד להיזכר בכך שבקמפיין האחרון שלה, בהדרכת אלישע לוי, ניצחה ישראל 0:3 באלבניה, משערים שהבקיעו זהבי, איינבינדר ועטר. וגם לזכור שבמשחק הגומלין היתה זו אלבניה שניצחה ממש באותה תוצאה, בחיפה.
ולא אוכל שלא לספר איזו עצה קיבל לפני שנים רבות בובי רובסון, מאמנה של נבחרת אנגליה, דווקא מקודמו בתפקיד, רוני גרינווד, שאמר לו כך: לאחר ההפסד הראשון, אפשר עדיין להטיל את האשמה על מי שהחלפת. התיקשורת תקבל זאת בהבנה ותימנע מביקורות עליך...וזהו סיפור ששמעתי מרובסון עצמו.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.