המאמן קובע - אבל הלב עם ערן לוי
דני דבורין קרא למאמנים להיות גם חכמים וגם צודקים - ולהקשיב גם לרגשות של השחקנים שלהם
אצלנו בכדורגל, ואולי אף במקומות אחרים בעולם, כמעט תמיד עולה ומגיע סיפור הדואג לא לשעמם אותנו. השבוע, יתכן שנשברו כאן שיאים: פוטרו המאמנים אלישע לוי ואופיר חיים; המאמן קובי רפואה חזר, ולא במפתיע, להפועל תל-אביב; אתמול פרץ ועלה לכותרות גם סיפורו של ערן לוי, כדורגלן בית"ר ירושלים.
עם יד על הלב, קל מאד להזדהות רגשית עם תחושת כאבו של שחקן עם שנים רבות של ותק וניסיון, שדומע אחרי שהתחמם במהלך המשחק אך לא נכנס כמחליף, לא שותף - ונאלץ לשוב אל הספסל.
כל מי ששיחק אי פעם כדורגל יודע בדיוק מה עובר באותו רגע על שחקן שציפה להיות בין המחליפים, והוא רואה בעיניים כלות אחרים שנכנסו במקומו.
ערן לוי והמאמן ניר קלינגר // צילום: דני מרון/מעריב
ברור שאין כדורגלן היכול לכפות על מאמן לשתפו, פרט אולי לכוכבי על עולמיים דוגמת מסי או רונאלדו. המאמן יישאר תמיד הקובע - בדיוק כפי ששופט המשחק צודק, גם כאשר הוא טועה בשריקותיו.
לכן, לא סתם חובתו של המאמן היא להיות קשוב לרגשות שחקניו - וכך גם לחשוב על כדורגלן כערן לוי, שעשה משהו בליגה, ושהגיע לבית"ר משום שהקבוצה רצתה בו.
איני יודע מה נעשה בחדרי החדרים של בית"ר ירושלים. לפיכך עבורי בלתי אפשרי להביע דעה על המתרחש שם דרך קבע. עם זאת, מותר ואפשר לקרוא למאמני הכדורגל, באשר הם, לחשוב כיצד נוהגים בשחקנים, ולהימנע, עד כמה שניתן, מלתת להם סיבה לתחושה שלא קיבלו את ההזדמנות הנאותה.
כידוע, גם הם, המאמנים, היו פעם כדורגלנים.
