שמחה וששון בג'ודו
דני דבורין סבור שאורי ששון הוא שגנב את ההצגה הספורטיבית של סוף השבוע • וגם: למה לא צריכים להיות מופתעים מהפועל באר שבע בכדורגל?
שלוש הערות בעקבות סוף השבוע בספורט:
א. את מדליית הזהב של אורי ששון בגרנד פרי של תל אביב, אני משווה לשער ניצחון ענק ודרמטי המושג בדקה ה־90. לא בכדי אמר ששון כי הוא הרגיש שהייתה זו ההזדמנות לחוויה מתקנת אחרי אליפות אירופה בג'ודו. לכן, מדליית הזהב שוב מוכיחה בעיקר ובמיוחד לו, שחלום טוקיו 2020 ניתן למימוש.
כמוהו, גם כל זוכי המדליות רשאים להביט קדימה בתקווה, למשחקים האולימפיים, המצויים בליגה אחרת. ליגה שאין דומה לה. לא אליפות אירופה, ואף לא אליפות העולם. תל אביב הייתה תחנה אחת בדרך לשם. מהיום היא כבר נחלת ההיסטוריה. כך גם צריך להתייחס אליה.
ב. עקרונית, אין חדש תחת השמש בכל הנוגע לקבוצת הכדורגל של הפועל באר שבע, אבל עוד משהו על חולשתה כן ניתן להוסיף: עד אמש הבקיעה יריבתה הפועל רעננה, רק 13 שערים בליגת העל. 13 ב־19 מחזורי משחקים. ממוצע של קצת יותר מחצי שער למשחק. המספר הזה מדבר בעד עצמו.
הגיע המשחק מול אלופת 3 העונות האחרונות, ורעננה, ראה זה פלא, הבקיעה בו שלושה שערים וניצחה בתוצאה 1:3. שלושה שערים אלה הם בחזקת תופעה בהשוואה לממוצע שהיה לה עד אתמול. זהו עוד סימן לאיך שנראית הפועל באר שבע.
ג. גם ניצחונה של הפועל תל אביב 2:3 על בני יהודה תל אביב עמד בסימן 3. גם עבורה הבקעת שלושה שערים היא סיבה עצומה למסיבה. סוף סוף רשמה הקבוצה ניצחון שלישי העונה, מאזן שאמנם אין להתפאר בו, אבל הוא משמעותי למי שכה מתקשה לנצח. הפועל, המצויה בתהליך בריחה מהקו האדום, לא קפצה מאוחר יותר משמחה כשהתברר לה שהפועל רעננה ובית"ר ירושלים ניצחו והותירו אותה עדיין באיזור תחתית הטבלה.
ואם לסכם: הגיע לג'ודו לגנוב את ההצגה.
היעד הבא: האולימפיאדה. אורי ששון, אתמול // צילום: ג'ק גואז/אי.אף.פי
