על גורדון בנקס שהלך היום לעולמו בגיל 81, אמרתי מזמן שהוא שוער הכדורגל הטוב ביותר שראיתי אי פעם בפעולה. הידיעה על מותו מעציבה בוודאי את אוהדי הכדורגל באנגליה, שכן הוא היה פקטור משמעותי בזכייתה של הנבחרת האנגלית בגביע העולם ב-1966.
רשימת השוערים הגדולים בהיסטוריה כוללת שמות לא מעטים, בהם פלאניצ'קה, יאשין, בארה, שושקיץ', זוף, קאסיאס ובופון. גם את יענקלה חודרוב שלנו ניתן לכלול בה, וללא היסוס.
את בנקס ראיתי באנגליה בכל ששת משחקיה של הנבחרת בדרכה לזכייה בגביע העולם. למרות שחלפו מאז שנים רבות מאוד, אני זוכר את המשחקים כאילו נערכו אך אתמול. 0:0 עם אורוגוואי, ניצחון 0:2 על מקסיקו, ואחר כך ניצחון נוסף באותה תוצאה על נבחרת צרפת.
ברגע הגמר ניצחה אנגליה 0:1 את נבחרת ארגנטינה, ובחצי הגמר 1:2 את פורטוגל כשהייתה אז בשיא כוחה, עם אאוסביו שהוכתר כמלך שערי האליפות. בגמר גברו האנגלים 2:4 לאחר הארכה, על גרמניה המערבית. 2:2 הייתה התוצאה בתום 90 הדקות הראשונות.
בנקס היה מלך רחבת ה-16. בטוח מאוד במשחקו, טיפל בכדורים שנבעטו לעברו בקלילות ונטע ביטחון עצום בחבריו לשדה המשחק. ישבתי באצטדיון וומבלי בלונדון ופשוט התפעלתי מיכולתו.
ארבע שנים לאחר מכן הוא הגיע עם נבחרתו למונדיאל שנערך במקסיקו, ושם ביצע במשחק מול ברזיל הצלה וירטואוזית, בלתי נשכחת, מול פלה, למרות שבסיום המשחק הייתה זו ברזיל שניצחה 0:1.
אנגליה עלתה לרבע הגמר, והפעם התייצב בשערה פיטר בונטי. הדבר נעשה כיוון שבנקס לקה בקלקול קיבה שנבע כנראה משתיית מים. אנגליה כבר הובילה 0:2, אבל הפסידה 3:2 לנבחרת גרמניה המערבית.
בנקס פרש מאוחר יותר משום שאחת מעיניו נפגעה בצורה קשה. כאמור, הוא גדול השוערים שאני ראיתי במשחק הכדורגל.