"אבי גבאי צריך להניח את המפתחות ולומר: אני מתפטר"
זוהיר בהלול, ח"כ מטעם העבודה לשעבר, על ההתרסקות של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות • בהלול: "העבודה שילמה מחיר כבד בגלל מינויו של גבאי"
נפילת האימפריה: מצבה העגום של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות, שגרפה בעבר מנדטים רבים, מדירה שינה מעיני אנשי ציבור ואזרחים רבים. חבר הכנסת לשעבר זוהיר בהלול, הביע את דעתו על התדרדרות מצב המפלגה ועל יושב הראש העומד בראשה, אבי גבאי.
"מפלגת העבודה שילמה מחיר יקר וכמעט חסר תקדים לאחר מינוי תמוהה של יושב הראש. מינוי שריסק את המפלגה. המפלגה הייתה עם 24 מנדטים והתרסקה ל-6, בכך היא חייבה את יושב הראש להישיר מבט לעם ישראל ולהודות בכישלון".
הבעיה היא פרסונאלית או באובדן הדרך?
"נראה לי שהבעיה המרכזית הייתה הזיגזג של אבי גבאי שפנה ימינה ובסוף ניסה לפזול שמאלה והציב את עצמו כמועמד לראש ממשלה כנגד בנימין נתניהו. אבי גבאי צריך להניח את המפתחות ולומר 'אני מתפטר'".
מי כן צריך להיות היו"ר?
"אני לא יודע אבל זו מפלגה שמרסקת את יושבי הראש שלה בצורה כמעט מתודולוגית. חייבים להודות בכך. מנגד צריך להבין שהמפלגה לא הניחה אג'נדה רלוונטית. היא הצטיירה כארכאית למרות חבריה המצוינים. היא לא הצטיירה כמניחה על השולחן משהו רלוונטי ומשמעותי מבחינה מדינית וכלכלית".
מצד שמאל יש להם את מרצ ומצד ימין את כחול לבן וקשה היה לדעת מה היא מציעה.
"לכן היא הצטיירה כלא רלוונטית. חייבים להיות קשובים לרחשי הלב של הציבור".
זה רק אבי גבאי או שיש משהו מעבר לזה? מישהו אחר בסיטואציה הנוכחית היה עושה טוב יותר?
"אני חושב שכן".
אני חושב שהציבור לא מצביע לפי אג'נדות אלא לפי משהו אינסטינקטיבי ורגשי. מעבר לפרסונות היא הפכה למפלגה שלא מציעה דרך.
"כן. זו מפלגה חסרת דרך ורלוונטיות וזה היה בעוכריה. עם מי אפשר להתחשבן אם לא עם היו"ר שלה שהיה צריך לנתב דרך ולא לחפש רק גחמות אישיות. האיש הזה היה מנותק מהמציאות ולכן לא הצליח להוביל את המפלגה לסדר יום אחר. הציבור בישראל אולי מחפש פופוליזם ודברים אמוציונאליים אולי גם זו דרכו של פוליטיקאי. נתניהו הבריק בעוד מערכת בחירות כשהצליח לחבור לאמוציות של האנשים ולחבר אותם בצורה מדהימה אל הקלפי. הוא מצליח פעם אחר פעם. הוא מנהיג וצריך להודות בכך. על אבי גבאי אי אפשר לומר שהוא מנהיג והוא צריך להניח את המפתחות".
השבר התרחש באופן בו סילק את ציפי לבני?
"אנחנו נוטים לומר שהכל אפשרי בפוליטיקה אך אנשים בכל זאת מחפשים גבולות. זה אחד מהדברים המבישים שקרו בפוליטיקה הישראלית. אתה לא יכול להדיח אישה עם כל כך הרבה רזומה ורקורד אל מול כל הציבור. הוא הוכיח שהוא מונע מגחמות אישיות ולא רוצה דמויות ערכיות לצידו שיכולות להוות איום על מעמדו. אני לא תמיד מסכים עם ציפי לבני אך היא מנהיגה עם אידאולוגיה ברורה. אי אפשר להציב אישה כזו ולבייש אותה מול כולם".
זה השפיע על הבוחרים שלא הצביעו עבורו?
"בוודאי. הוא לא הסתכסך רק עם ציפי לבני, גם איתי וגם עם איתן כבל. הוא לא השאיר אבן אחת מונחת במקומה במהלך 18 חודשים".
בוא נדבר על ערביי ישראל. בקושי עשרה ייכנסו לכנסת. מה קרה?
"האוכלוסיה הערבית מבינה שהכנסת איננה זירה הוגנת כלפיהם. הערבי אינו חושב שהוא מקבל קול כשאר האדם. זו קול פגום בכוח חוק הלאום שלא מייצר שוויון. כשאתה מניח את הפתק בקלפי אתה יודע שמשמעות של הקול היא משמעות נכה ולא שוויונית".
אם המגזר הערבי יצביע בהמוניו הוא יוכל להביא למעלה מ-20 מנדטים בכנסת וזה משקל שמשפיע מאוד. הלוגיקה שלך היא שאם יש לך רגל אחת נכה תכרות את הרגל השנייה.
"בכנסת הקודמת היו לנו 13 מנדטים דרך הרשימה המשותפת אך השפעתה הייתה אינדיווידואלית. כקולקטיב הם לא הצליחו להשפיע".
אולי כי מדובר בהנהגה חלשה ולא דמויות כריזמטיות שהצליחו לסחוף אנשים. חלקם לא עסקו באזרח הערבי בישראל אלא באזרח הפלסטיני. נדמה לי שיש פער די גדול בין היחס של אזרחי ישראל לערביי ישראל לבין ההנהגה הערבית שלא מייצגת אותם ולא עוסקים בבעיות האמיתיות שלהם.
"אין לי אלא להודות בכך. הציבור הערבי העניש במפורש את המנהיגות הערבית בשל העובדה שהרשימה המשותפת לא שרדה, החיכוכים והריבים היו מביכים. חוק הלאום קיבע את העובדה שהציבור הערבי איננו שיווני במדינת ישראל וגרם לציבור הערבי להבין שמקומו אינו בכנסת כי השפעתו של ח"כ ערבי בכנסת ישראל היא אפסית. הייתי כמעט ארבע שנים בכנסת והבנתי שלמרות הניסיונות שלי השפעתי הייתה אפסית. הקהל איננו מטומטם ומבין זאת. אין לנו מקום בכנסת מכורה מראש".
מה צריך לעשות מכאן?
"חרף כל דברי הביקורת שלי, החברה בישראל צריכה לייצר מפלגה יהודית ערבית שוויונית, שתהיה בשורה לבריות במדינת היהודים ותוכיח שיש כוונות טובות במעגלים מסוימים בישראל לקיומה של חברה בריאה. שחברי הכנסת הערבים יהיו חלק מהקואליציה ויקבלו לגיטימציה במשחק הפוליטי בישראל".
עריכה: איתמר זיגלמן
