גם בעזה חמוץ מאוד
הפרשנית לענייני ערבים שמרית מאיר התחושות בעזה: "האווירה מדוכדכת מאוד - אנשים לא מבינים מה קרה ביממה האחרונה"
הפרשנית לענייני ערבים שמרית מאיר התייחסה לתחושות ברחוב העזתי ביום שלאחר הפסקת האש. לדבריה מה שאפיין את הסבב הוא חוסר עניין בקרב תושבי עזה. יחד עם זאת הזכירה כי "כשאין לך מה להפסיד אתה פחות מפחד".
"בצד העזתי מרגישים חמיצות. שני הצדדים לא מרוצים במיוחד. היום מתחיל בעזה היום הראשון של הרמדאן והאווירה מדוכדכת מאוד. אנשים לא מבינים מה קרה ביממה האחרונה".
אנחנו שומעים כל מיני דברים, אך זה נראה מתוכנן. לא משהו ספונטני שהתפרץ.
"זה לא היה ספונטני בכלל. מכיוון שלנו אין אינטרס לפעולה גדולה בעזה אנחנו הולכים להסדרה עם חמאס ברצועה והוא מצפה לראות שיפור משמעותי בחיים הכלכליים ברצועה, משהו שיציף את הראש מעל המים. בראש ובראשונה חשוב לו הכסף המזומן שהתעכב מסיבות כאלה ואחרות. חמאס מרגיש שהדברים לא הולכים כפי שהוא מצפה, אז הוא נותן לדברים להשתולל. פעם זה הטילים ופעם זה הג'יהאד האסלאמי. הג'יהאד הדליק את האירוע ואנחנו זרמנו עם ההדלקה. כל השאר היסטוריה. באמת חבל שכל הדבר הזה קרה.
יש משהו שאינני מבין. האנשים מוכנים להתאבד על הגדר אך לא להתאבד על הפלת שלטון חמאס. מהי הנקודה בה הציבור העזתי יאמר 'לא עוד'?
"אחת מתופעות הלוואי של ההסדרה הייתה יציאה של אנשים לרחובות. אני מאוד זהירה בדבריי כי אני רואה מה קורה למי שאפילו כותב פוסט ביקורתי בפייסבוק, קל וחומר יוצא להפגין. חמאס לא לוקחים שבויים בנושא הזה. התחושה בעזה היא תחושה לא טובה. חמוצה ביותר.
הפלסטינים כבר עשרות שנים רגילים שכל דבר שהם עושים מקבל הד שמניע אותם. בסיבוב האחרון היה שיא של חוסר עניין מוחלט בנוגע למה שקורה ברצועה. זה בקושי הגיע למהדורות בחו"ל. הטלוויזיה ניגחה את חמאס ללא הרף. זה היה נראה כאילו קיבלו דפי מסרים מדובר צה"ל".
לשיטתך למה חמאס מאבד את התמיכה עד כדי כך?
"חמאס מזוהה עם קטאר ועם האחים המוסלמים. הסעודים נמצאים עמם במאבק מאוד גדול".
אז זה לא בגלל שהם בעד ישראל, הם פשוט נגד חמאס.
"העזתיים מבודדים כל כך, שבקושי עשרה אנשים יצאו להפגין בנושא".
עקבתי אחרי הציוצים שלך במהלך הסבב ודיברת על התחושה שברשתות החבריות הפלסטיניות אין תחושה של בהילות והתרוממות רוח כמו בפעמים קודמות אלא חמיצות, דכדוך ודיכאון. והדגשת שיהודה ושמרון לא מתעוררת.
"היא רדומה. כאילו כלום. אפילו הפגנת תמיכה אחת הם לא הצליחו להרים. הפסיכולוגיה הפלסטינית הקולקטיבית רגילה כל הזמן לתשואות מהעולם. כעת הייתה תמיכה מלאה בישראל של כל מדינות המערב והמדינות הערביות הפנו להם עורף. הם חשים מבודדים מאוד".
זה נשמע כאילו אנחנו מנסים לנחם את עצמנו. אנחנו מספרים לעצמנו שאף אחד לא נותן להם גב והם בעמדת מיעוט. עדיין, הם יורים עלינו טילים. איך רותמים את אי שביעות הרצון הזאת לכדי מעשה?
"אני לא פוליטיקאית כשחמאס מרגיש שהעולם כולו נגדו זה לא הכרח דבר טוב. תראה איזה הימורים הם לוקחים. כאין לך מה להפסיד אתה לא מפחד. תראה איך אנחנו רודפים אחרי הקטארים כי הם המנגנון היחידי שלנו מול חמאס".
עריכה: איתמר זיגלמן
