"למה מתייחסים לשכול פלסטיני כאילו כולם מחבלים?"
טקס הזיכרון המשותף לחללי צה"ל ולהרוגים הפלסטינים עתיד להתקיים מחר (ד'). אחד מהמארגנים: "הטקס נועד לקדם את השלום"
מה חשב נתן לנדאו, פעיל לוחמים לשלום, על דבריו של יהודה וקסמן מוקדם יותר אצל אילה חסון ב-103fm? בשיחה עימו הבהיר שהטקס האלטרנטיבי הוא יוזמה של משפחות שכולות וכי הדיון הגיע לבג"ץ בשנה שעברה, לאחר שראש הממשלה הבהיר שאינו מעוניין בכך שמשפחות שכולות יציינו כך את השכול שלהן.
"שמעתי את מרבית הדברים של יהודה וקסמן ואני חייב לומר שאני מזדהה עם הכאב שלו. אך ההבנה שלי על מה שצריך לעשות כאן כדי שהסבל הזה יסתיים היא שונה מאוד. אני חושב שמר וקסמן, כמו אנשים רבים בישראל, לא מבין עד הסוף את מהות הטקס המשותף".
הוא אמר כמה אמירות קשות אך הוא תהה למה דווקא ביום הזה. זה כמו לגרד את הפצע של האנשים שגם ככה חרב עליהם את עולמם למרות שכמעט אין מחלוקת זכותכם לעשות אותו.
"במרכז השאלה הזו עומדת המילה 'דווקא', ואני לא חושב שהטקס שלנו הוא דווקא. מי שהיה בטקס בשנה שעברה חש שהיה טקס רגיש ומחבר שיותר מהכל רצה לקדם את השלום, של אנשים שדווקא שילמנו את המחיר הכי גבוה. למה ביום הזה? כי זה גם יום הזיכרון שלנו".
אתה גם חלק ממשפחת השכול?
"תודה לאל לא".
אולי כמי שלא חווה שכול אתה לא יכול לדבר בשם הכאב? לקדם ערכי שלום זה דבר מדהים אך אני עדיין תוהה מדוע לעשות זאת דווקא ביום הכי כואב למשפחות השכולות?
"הטקס הזה החל כיוזמה של אב שכול ושותפים לו שני ארגונים, פורום המשפחות השכולות וארגון לוחמים לשלום. שני הארגונים הללו פועלים יחד".
תן לנו דוגמה למשפחות שכולות פלסטיניות. באילו נסיבות נהרגו הילדים שלהם?
"אחת הדוברות שתהיה בטקס השנה היא תושבת עזה, והיא תספר על חברתה החובשת שנהרגה בידי צלף ישראלי. דובר נוסף הוא מוחמד דרוויש, שחברו נהרג בחצר בית הספר בפעולה של הצבא".
אינני יודעת את נסיבות המקרים ובטח אינני רוצה לראות אף ילד נהרג משום פעולה, אך יכול להיות שבאותו בית ספר הסתתרו אנשי חמאס כמו שהם נוהגים לעשות?
"יכול להיות".
עדיין נראה לי שהעיתוי לעריכת הטקס הוא כהכנסת אצבע לעיניי חלק מהמשפחות השכולות.
"אני לא מכריח אף משפחה שכולה להגיע לטקס. כואב לי שאנשים נפגעים ממנו. הטקס הזה הוא יוזמה של משפחות שכולות שביקשו לקיים את הטקס שלהם. הסיבה שנדרשנו להיגרר לבג"ץ הייתה כי ראש הממשלה אמר שהוא לא רוצה שנציין את השכול שלנו בדרך הזו".
עריכה: איתמר זיגלמן
