בסוף השבוע כאשר נודע על כך ששוער הכדורגל רובי לבקוביץ ישחק בעונה הקרובה בהונבד, נזכרתי מיד בכך שהונבד הייתה עד אמצע שנות ה- 50 הקבוצה הטובה ביותר באירופה ואולי אף בעולם כולו.
הונבד מבודפשט כללה אז בהרכבה כמה מגדולי הכדורגלנים בתבל. החל בשוער גרושיץ, עבור בקשר בוז'יק, ועד לשחקני ההתקפה צ'יבור, קוצ'יש ופושקאש. הקבוצה הרכיבה למעשה את שילדה המוצק של נבחרת הפלא ההונגרית, שעד היום ישנם הסבורים שהיא בין שתיים-שלוש הנבחרות הגדולות ביותר בהיסטוריה.
אמנם הונגריה לא זכתה ב- 1954 בגביע העולם, לאחר הפסד סנסציוני במשחק הגמר, 3:2 לגרמניה המערבית, אבל אלה שראו אותה בפעולה במשחקיה, יצאו מהם בתחושה שחזו בקונצרט של כדורגל. והונבד, כאמור, היתה הספקית הראשית של כוכביה למדי הלאום.
העובדה שהישראלי לבקוביץ יתייצב בשער, עליו הגן בשנות ה- 50 גיולה גרושיץ, מגדולי השוערים מאז ומעולם, מלמדת שאכן השתנו הזמנים. ואולם ההיסטוריה זוכרת ואינה יכולה לשכוח את קבוצת הפאר הזו.
הונבד ירדה מגדולתה עם פרוץ המרד ההונגרי ב- 1956. פרנץ פושקאש ברח מארצו לספרד ונחת בריאל מדריד, ושאנדור קוצ'יש הגיע אף הוא לספרד, ושיחק שם במדיה של קבוצת ברצלונה. גם חברם זולטאן צ'יבור הגיע לליגה הספרדית, לקבוצת ברצלונה. כך ירד המסך על תקופת הזהב של הונבד, שהיום כבר אינה אותה קבוצה שיריביה רעדו מפחד לפני כל משחק ומשחק מולה. היא דמתה למכונה משומנת הכותשת את ההגנות ללא רחם.
ראוי איפוא שלבקוביץ ידע להיכן הוא מגיע.