דליה ביטון, תושבת מושב אביבים הצמוד לגבול לבנון סיפרה על אירוע הירי אתמול (א') של חיזבאללה, שעבר ממש מעל ראשם: "נכנסתי לטראומה ובילבול".
מה שלומך הבוקר הזה?
"יותר רגועה מאתמול זה בטוח. תודה לבורא עולם. מה שקרה אמש היה לא צפוי. אנחנו ממש צמודים לגבול לבנון. אנחנו רואים את כל מה שמתפתח שם. הם השכנים מעבר לגדר. רואים את כל המטעים והבתים. רואים את הבנייה בתוך ההר שמתקרבת אלינו. אלו שחיים מולנו הם חקלאים רגועים שאנחנו לא מפריעים להם והם לא מפריעים לנו".
תארי לנו מה קרה אתמול.
"אתמול היה יום שבחיים לא חוויתי. עברתי את מלחמת לבנון השנייה עם הפגזים והקטיושות אך אתמול האש הייתה ממש בתוכנו. סיימתי את הבישולים לקראת אזכרה ויצאתי מהמטבחון. לפתע צפיתי בגל של אש שעבר לי מעל הראש. גל עצום שאי אפשר לתאר אותו במילים. התחלתי לצעוק ולצרוח, נכנסתי לטראומה ולא הצלחתי להירגע.
ויש לכם חדר ממוגן?
"בעלי ניסה להכניס אותי לחדר הביטחון, לא יכולתי, התיישבתי בשירותים והתחלתי לבכות. נכנסתי לפחד ובלבול".
איך את מסבירה את זה? הרי עברתם בעבר תקופות מטורפות.
"עברנו תקופות מטורפות אך מה שקרה לי אתמול לא קרה לי בחיים. בעבר נפל פגז נפל לא רחוק ביתי ושבר לי את כל החלונות אך זה לא היה אותו דבר. את הטראומה שקרתה לי אתמול מעולם לא חוויתי בעבר. הרגשתי את ענן האש עובר מעל ראשי והודף אותי. מהפחד עפתי על הרצפה. אמאל'ה.
אולי בגלל שהיה לכם תקופה ארוכה של שקט השינוי הטריף אותך.
"היו שנים של רגיעה בלי לחץ ופחד. נרגענו לגמרי. פתאום החזירו אותנו אחורה בלי אזעקות ובלי התראה לפני".
נראה שאף אחד מהצדדים לא באמת מעוניין לחזור אחורה.
"הלוואי שלא. אני מקווה שבורא עולם ירגיע את הכל".
יש לך מסר לממשלה?
"אני חושבת שצריכים להיות יותר ערניים למקומות שלנו. תראי מה קרה אתמול, לא היו אזעקות או הודעות. הגיעה הודעה לוואטספ כמה דקות אחרי הנפילה ובה נכתב שצריך להיכנס לבתים ולחדרי הביטחון. זה לא היה צריך להיות ככה, אנחנו צריכים להיות מתודרכים".
עריכה: איתמר זיגלמן