זה תמיד שוער ועוד עשרה
דני דבורין מודאג מהמצב שבו לא ברור לכולם מי יהיה השוער הלאומי מול צפון מקדוניה
ביום חמישי הקרוב תארח נבחרת הכדורגל של ישראל את צפון מקדוניה במוקדמות אליפות אירופה. על הפרק מצויה השאלה מי יהיה שוער הנבחרת, וזו כשלעצמה בעיה כאובה ומטרידה - כי אין מדובר בבחירה שבין שני שוערים מעולים, אלא במה שמסתמן כהעדפת הרע במיעוטו. את זה נבחרת לאומית לא יכולה להרשות לעצמה.
שוער הוא עמוד התווך בכל קבוצה, קל וחומר בנבחרת מוגבלת באיכותה. אני מתייחס לכך מהטעם הפשוט: לכל קבוצה ולכל נבחרת ישנו מאמן שוערים, וכאשר ישראל מתחבטת באותה החלטה, זהו כישלונם של מאמני השוערים.
פעם, בכל קבוצה היה רק מאמן אחד והוא שאימן את השוערים, את שחקני השדה, והיה אחראי על הכושר הגופני. כל זאת מבלי להיעזר במאמני כושר, במאמני שוערים או למשל במנטורים, באחראים על התזונה ובפסיכולוגים. היום מה שקורה הוא שמרוב מאמנים לא רואים את היער.
אם איציק ויסוקר היה יודע לאן נגיע, כנראה שהוא היה ממשיך לשחק.
○ ○ ○
אחרי שני מחזורים בליגת העל בכדורגל, הפועל רעננה היא הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים. היא כבשה 5 ובתוך כך הנחילה הפסד ראשון לבית"ר ירושלים. העניין הוא שכאשר רעננה מנצחת את בית"ר, מדברים יותר על האכזבה מקבוצתם של יוסי בניון ורוני לוי, ופחות על המאמן שניצח אותם, מנחם קורצקי.
ואולם, האמת היא שקורצקי עושה את שלו בשקט, משום שהפועל רעננה היא תמיד הקבוצה שתהיה בצילן של האחרות בעלות השאיפות לזכות באליפות.
עם תקציב קטן באופן יחסי, מתברר שביכולתה, למרות ההפסד שנחלה לפני שבוע באצטדיון סמי עופר, כן להבקיע 3 שערים לרשתה של מכבי חיפה.
אני חושב שהיה זה הסימן הראשון לכך שמנחם מוציא מרעננה את המקסימום, דבר שבינתיים קשה לומר על האחרות.
