המאזין ביקש לשוחח עם מיכל על אופן ההתמודדות שלו ושל אשתו עם התקפי הכעס של ילדיהם. המאזין הוא אב לילד בן 9 וילדה בת 4. למראית עין אין להם בעיות והם חברותיים ומסתדרים בלימודים. אך שיחת טלפון אחת בין המאזין למורתו של בנו העלתה בו חשש כבד: מורתו סיפרה שכאשר בנו יודע כי הוא צודק בדבר מה, הוא יעשה הכל על מנת להוכיח את צדקתו וזה מוביל להתפרצויות זעם. אחותו למדה בבית שעדיף לא להרגיז את אחיה ושהוא מתעצבן במהירות.
מיכל הבינה את סיפורו של המאזין והשיבה: "זה ילד שמאוד חשוב לו לצאת צודק. הוא לא אוהב שלא חושבים כמוהו וכשכל הכיתה חושבת אחרת הילד לא מתכופף".
האם מדובר בתכונה טובה שרק זקוקה להכוונה קלה או שמא בהרגל מגונה שעדיף למגר?