היכן באמת נמתח הגבול בין הפגנת תמיכה להפעלת לחץ "לממש את הפוטנציאל"? זו אחת מתוך שאלות רבות שבהן עוסקת יוקי ששון, מנחת הורים ויועצת משפחתית וזוגית, שבחרה לעסוק בנושא מימוש הפוטנציאל בגיל צעיר וכתבה ספר ילדים מצויר הנושא את השם 'פער ופוטנציאל'.
בשיחה נוקבת עם ורדה רזיאל ז'קונט שבה יוקי לילדותה, אז גם היא נחשבה 'ילדת פוטנציאל'. האם בדרך למימוש היעדים האלה יש צורך להרחיק לכת ולהיעזר באנשי מקצוע, או 'מנטורים'? או שתקשורת עם ההורים אמורה לענות על הצורך הטבעי והחשוב הזה? איפה מיטיבה השאיפה להישג ואיפה הצורך לצמיחה אישית ולמגע עם הפנימיות האמיתית? ואיזה הסתבכויות מכשילות את מימוש הפוטנציאל?
ויש עוד תרחישים שעלו בשיחה בין השתיים: מה קורה, לדוגמה, כאשר לאדם יש כישורים מגוונים ומבלבלים? באיזו דרך עליו לבחור וכיצד יוכל להתמודד עם חרדת הכישלון והפחד מבינוניות? ומנגד, מה עלינו לעשות כאשר אדם שופע פוטנציאל מתעצל לעשות איתו שימוש ראוי? וגם - מה הוביל לכך שאביו של הפסנתרן הגאון לאנג לאנג נתן לו כדור רעל ורצה, לא עלינו, לדחוף אותו מהמרפסת?
האם השיחה בין יוקי לוורדה מימשה את הפוטנציאל? האזינו וכיתבו לנו בתגובות.