הייתה או לא הייתה עבירה?
לאחר שראה את מצלמות ה־VAR חשב דני דבורין שיש מקום לפסול את השער שספגה ליברפול ממנצ'סטר יונייטד • השופט, עם זאת, החליט אחרת
לפני יומיים חזיתי, כמו רבים מאוהדי הכדורגל בארץ, בשידור הטלוויזיה של המשחק בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול. הוא נערך במסגרת הליגה האנגלית, והסתיים בתיקו 1:1.
זהו הרקע המביא אותי לשער היתרון שאותו השיגה יונייטד, מרגלו של מרקוס רשפורד. שכן קדמה לשער עבירה שביצע כביכול שחקן הקבוצה על אחד מכדורגלני ליברפול, במהלך שהחל את ההתקפה שהולידה שער. האמת היא שבעת קרב המגע על הכדור, השופט לא שרק לעבירה. ואולם, עובדה היא שלאחר חדירת הכדור לשער הוא גם לא מיהר לאשרו.
מצלמות ה־VAR החלו, במצב זה, להראות לנו פעמים אחדות את המאבק על הכדור. בעקבות אותן תמונות חשבתי שיש מקום לפסול את השער. השופטים ראו אף הם, חשבו אחרת - ופסקו למגינת ליבה של ליברפול שהשער חוקי.
אישור זה רק שב והוכיח שהמצלמות הן לא יותר מאמצעי עזר, וכי ההחלטה נתונה בסופו של דבר בידי שופט בשר ודם. עדיין הוא זה האומר את המילה האחרונה.
מספרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אבל מתברר שלא תמיד כולם רואים שווה בשווה את אותה תמונה. כל אחד יכול לפרשה אחרת, וזו מגרעתו הגדולה של ה־VAR. למעשה, מלכתחילה היה ברור שהוא יהיה נתון לוויכוחים לא מעטים בדרך לעשיית צדק.
הוא שונה במהותו ממכשור 'עין הנץ', הפוסק אם הכדור עבר או לא עבר במלואו את קו השער. לפחות 'עין הנץ' חוסך בכך מהשופט את כאב הראש בשאלה שהיא הכי קריטית במשחק הכדורגל.
