עלה לו התפוז לראש
ענת דוידוב נגד יאיר נתניהו: "העוני והפערים רק גדלים, אני בספק אם ביקר מימיו בשדרות, בירוחם, או בחצור הגלילית"
הנה עוד סיפור על תפוזים.
מאז קום המדינה, רמת החיים בישראל רק עולה. טוב, ברור שהיו משברים בדרך, בכל זאת מדובר במדינה שיש בה מדי פעם מלחמות, מבצעים, בחירות מעת לעת - ככה זה במדינות מתוקנות, שלא לדבר על זה שישראל כולה בת 70 וקצת.
ישראל מתקבלת ב־2010 למועדון המדינות המפותחות, ה־OECD. כל כך רצינו להיות שם, כי זה מביא כבוד לישראל, כי אנחנו מדינה מפותחת סוף סוף - לא כזאת שרק מייצאת תפוזים, עם ראש ממשלה חזק, מדינה עם מעמד ביניים חזק, עם חלוקה צודקת בין עשירים לעניים, עם מערכת רווחה שדואגת בעיקר לחלשים, עם מערכת בריאות מצויינת, באמת מצויינת, שלמרות שנמצאת בחסר קבוע של כח אדם, עושה מאמץ כדי לצמצם את מספר הזקנות המאושפזות במסדרון (אגב, לאחרונה גם תינוקות הצטרפו לזקנות). בלי פערים בין בתי החולים בפריפריה, עם חינוך שווה והישגים מעולים ללא הבדל בין דרום, צפון ומרכז, ובלי פערים גדולים מדי - כשכל הטוב הזה נוצר בעשור של נתניהו.
אז אולי תסבירו לי אתם, איך זה שבשנות ה־90, על פי יורש העצר, מלבד האיום הקיומי עליה, ישראל הייתה במצב כלכלי נוראי, והאבא של יורש העצר הציל אותה? תסבירו לי אתם איך זה שהעוני רק הולך וגדל, שהיום הפערים הכלכליים רק מעמיקים, שמספר הרופאים בחסר, ששליש מהאוכלוסייה בישראל מתחת לקו העוני (על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי), וכל זה קרה ב־10 השנים האחרונות, תחת שלטונו של האבא?
תלוי אם מי שאמר את זה ביקר מימיו בשדרות, בירוחם, או בחצור הגלילית.
אני בספק.
