סיום הסיבוב הראשון בליגת הכדורגל הוא הזדמנות להערות אחדות:
האלופה היוצאת היא גם מובילת הליגה, ואין בכך שום הפתעה, בדיוק כפי שלא נופתע אם תיזכה העונה באליפות נוספת. אבל מדהים שהשאלה המסקרנת אינה מתי ומי תנחיל לה הפסד ראשון, אלא מי תהיה הראשונה שתבקיע מולה. תמונת מצב הזויה, אם תירצו, גם מצחיקה, המתעצמת ממחזור למחזור. זהו לכן גם חידוש, שספק אם מישהו חשב שיכול להתרחש.
ברגע שבו שמעתי שיש להגדיר את משחקה עם הפועל חדרה כמשחק העונה שלה, נפל דבר בישראל. אני בין אלה שראו וזוכרים את משחקי העונה האמיתיים של האדומים. הם היו, איך לא, מול מכבי תל-אביב ולא מול חדרה. יעקב חודורוב מול שייע גלזר. השוער הכי גדול, כנגד החלוץ הכי גדול. מי שלא ראה אותם הפסיד, ושאף אחד לא יספר לי שהכדורגל הישראלי השתנה מאז לטובה.
העובדה שקיימים חילוקי דעות בשאלה האם הוא עושה צדק אבסולוטי, מדברת בעד עצמה. מראש היה ידוע שההילוכים החוזרים של מצלמות הטלויזיה אינם פוסקים, אלא בסך הכל מקנים לשופטי המסך ולשופט המרכזי, את האפשרות לראות פעמים אחדות את המיקרים הנתונים במחלוקת. יותר מזאת אינך יכול לקבל מה- VAR . זאת להבדיל מעין הנץ, המוכיחה אם הכדור עבר במלואו את קו השער. אבל האם הגלישה לעבר הכדור סיכנה את החלוץ? או האם הנגיעה בו הייתה ברמה של דחיפה חזקה והצדיקה פנדל? על אלה חייבים רק השופטים בשר ודם להכריע וזה הרבה יותר מסובך. מכאן שהויכוחים בין האוהדים ימשכו, במיוחד משום שהיום אין דרך חזרה. ה- VAR הוא כבר חלק מהמשחק.