"בסוף אנחנו יהודים"
בית ספר בהרצליה שציין את חג המולד לצד חנוכה זכה לביקורות • ורטהיים: מותר במדינה עם ביטחון ביהדות, שיהיה מקום לפולקלור • סג"ל: זה נראה מגוחך
בזמן שברחבי ישראל נוהגים להדליק את נרות חג החנוכה, ברחבי העולם חוגגים את חג מולד (הקריסמס). השנה החליטו כמה מבתי הספר יחד עם עיריות ברחבי הארץ לשלב בין החגים, ובסמוך לחנוכיות שילבו עצי אשוח ואלמנטים נוספים מהחג הנוצרי. אראל סג"ל ודוד ורטהיים דנו ב-103fm בשאלה האם נכון לתת ביטוי לחג נוצרי במדינה יהודית. בהמשך התייחסו להחלטה של בג"ץ לדון בשאלה האם מותר לרה"מ עם כתב אישום לקבל את המנדט להרכיב ממשלה.
אראל: "חוגגים את קריסמס בבתי הספר בהרצליה. מה דעתך על זה?"
דוד: "אני מבין שזה מבאס אותך, זה בושה שבבתי ספר חוגגים קריסמס? אגב העלו תמונה אחת עם עץ אשוח שנתן מיד פח שמן שלם לכל חבורת ינון מגל, אראל סג"ל ושמעון ריקלין לומר שזו בושה שבבית ספר בהרצליה יש דוכן קריסמס".
אראל: "אני רוצה לברך את בית הספר בהרצליה. אני זוכר את אותם היהודים שלמרות הגטו ותאי הגזים הם לא שכחו את עץ האשוח, הם לא שכחו לחגוג את החג החשוב הזה ברגעים הקשים ביותר של העם היהודי. אין כמו יהודים וקריסמס. זה הדבר הכי החשוב. אתה מגיע לקריסמס וזה לא משנה אם אתה בלוב, מרוקו או גטו ורשה – את קריסמס חוגגים. אנשים עברו את הגטו כדי להציב עצי קריסמס. כל הכבוד לעם היהודי ששומר על הקריסמס".
דוד: "אומר לך יותר מזה. הרבה פעמים בחג המולד זה היה הזמן בו נעשו תקריות אנטישמיות באירופה. זה חג שמלבה המון יצרים אנטישמיים ובלילות זה היה תחביב אירופאי, ללכת ולפרוע ביהודים מיד אחרי הדלקת עץ האשוח. עממה. אנחנו בשנת 2020,שגם היא על פי הספירה הנוצרית, ומותר למדינה שיש לה ביטחון בדת ובצביון שלה, שלא מזמן אף חוקק בה חוק הלאום היהודי, שיהיה בה מקום של פולקור של עמים אחרים שגם גרים כאן. אפשר להיות יהודי וגם ליהנות מהקריסמס. אני הייתי עכשיו בוינה ונהניתי מהשווקים, מותר".
אראל: "מותר לנסוע לנצרת וליהנות אך בבתי ספר ממלכתיים שמדברים איתנו על הדתה ואז מציבים עץ אשוח... זה באמת מחווה לכל הדורות שנלחמו על זכותם היהודית".
דוד: "הילדים שלך יודעים מה זה קריסמס?"
אראל: "הילדים שלי יודעים שלפני יותר מ-2019 שנים נולדה דמות היסטורית בשם יהושוע שהיה יהודי ומת כיהודי על הצלב. כשהוא מסתכל מלמעלה היום ורואה מה שעשו אנשים שנשבעו בשמו לכל היהודים בכל הדורות הוא בוכה. בושה. אני מעריץ אצל המוסלמים שגם מי שלא שומר את הרמדאן הוא לעולם יכבד את זה. למה? כי יש להם כבוד עצמי".
דוד: "הם לא חוגגים קריסמס, הם מציינים את זה בבית ספר כחלק משיעור האנגלית.
אראל: "זו בושה".
אפשר לקבל מורכבות?
דוד: "אנחנו חיים בעולם גלובאלי ומותר ללמוד על חגים של אחרים. מה גם שיש מיעוט נוצרי שחי כאן. אתה באמת היית רוצה לחיות במקום בו אסור להזכיר שום חג אחר שהוא אינו יהודי בבית ספר ממלכתי?".
אראל: "בבית ספר ממלכתי לא. בבית ספר ממלכתי במדינה יהודית שיש בה את חוק השבות, שהוא אחד החוקים הגזעניים בעולם, המאפשר לאנשים לעלות על פי גזע לארץ. אם אתה גוי שמתגייר בוינה ורוצה לעלות ארצה אתה יכול לעלות כי אתה נכנס לדת היהודית דרך טקס דתי. במדינה היהודית הזאת אין לי בעיה שאנשים יחגגו, בטח בבתי ספר נוצריים, אבל בבית ספר ממלכתי יהודי זה נראה לי מגוחך. אני מהמקום שלי אומר להם תודה בשם כל דורות עם ישראל שבימי הקריסמס היו בסכנה הכי גדולה לחייהם".
דוד: "אפשר לקבל מורכבות. אפשר להיות הומו ודתי לדוגמא. אפשר להיות דתי שנהנה גם מלפולקלור של עמים אחרים. זה לא אומר שהוא לא ידליק את החנוכיה אצלו בבית אך הוא יכול לצאת למסיבת קריסמס עם בת הזוג שלו לאחר מכן".
אראל: "היה יהודי בשם משה מנדלסון שגר בברלין שאמר שהיה יהודי ביתך ואדם בצאתך. הוא סיים את חייט בגטו. בסוף אתה יהודי. בסוף גם לו דפקו בדלת ואמרו לו 'יהודי בוא'".
דוד: "אני מסרב לחיות בפרנויה כמוך. אני חושב שהיהדות שלנו והציונות שלנו יכולה להיות מספיק בטוחה בעצמה כדי להכיל מורכבויות של בתי ספר שחוגגים קריסמס כפי שניתן להכיל גם להט"ב יחד עם תרבויות ומנהגים אחרים".
אראל: "למה לא חוגגים גם את הרמדאן?"
דוד: "צריך ללמוד ולהכיר גם את הרמדאן".
אראל: "אני לא מתנגד לחגיגה. אני מכיר לא פחות מאחרים את ההיסטוריה של הנצרות. היא מעניינת אותי אבל בבית ספר ישראלי-יהודי-ממלכתי יש טעם רע ומר כשחוגגים את הקריסמס".
דוד: "אני חושב שהטעם המר הוא בעיני המתבונן. החגים בישראל הפכו להיות ממשהו מסתגר שמזכיר זוועות למשהו שמח כפי שחגים אמורים להיות. חוגגים את הניצחון היהודי הגדול. בפסח אפשר לאכול את הכשר ולא לנסוע בכיפור בלי חוק. כל הפיד השמאלני שלי מלא בסופגניות. חוגגים חגים בלי כל הפרנויה. לא הכל צריך להיות טעון בכל כך הרבה אמוציות. מותר גם ליהנות".
אראל: "לא שכנעת אותי. בהרצליה היה את אחד המסעות הבוטים נגד ההדתה. זה עצוב בעיני שאנשים היםו לא מכירים את חג החנוכה".
סג"ל: אם יפסלו את נתניהו - לא אצביע בבחירות
דוד: "אולי נעתור על זה לבג"ץ".
אראל: "אז במעבר חד, בג"ץ ידון בשלישי הבא בשאלה אם מותר לראש ממשלה תחת כתב אישום לקבל את המנדט להרכיב ממשלה. עצם הדיון על הנושא הוא בלתי נתפס בעיני. אם בג"ץ יפסול את רה"מ אני אישית, אם ראש הממשלה ימשיך לרוץ אצביע עבורו אך אם לא יוכל לרוץ באותו הרגע אפסיק להאמין בדמוקרטיה ואספיק להצביע. אקרא לאחרים להצטרף אליי לא להצביע ושיהיה פה אחוזי הצבעה של 40%, שיבינו שנגמר המשחק. אני אשלם מיסים ואשלח את הילדים שלי לצבא אבל מעבר לזה... כמו בגלות. כמו הסב-סבא שלי בצפת - לא אהיה חלק מזה. דמוקרטיה מהותית היא כיבוד רצון העם. זה הכי מהותי. אם אתה אוסר עליי לבחור בבן אדם, אתה אוסר עליי את הזכות הכי בסיסית בדמוקרטיה".
דוד: "אני חולק עליך. דמוקרטיה מהותית היא לא רק שלטון העם, היא קודם כל שלטון חוק והפרדת רשויות. לא הרוב קובע הכל, לא הרוב צריך ויכול לקבוע הכל".
אראל: "אז מי קובע? בית המשפט?"
דוד: "חלק ממה שמאפיין דמוקרטיה הוא בית המשפט כשיש איזון בין הגורמים. מתי הרוב לא קובע?"
אראל: "כאשר יש פגיעה מהותית בחוקי מדינת ישראל".
דוד: "מה זה מהותית? מחר ראש הממשלה כלשהו יאנוס מישהי והרוב יחליט שמותר לו לכהן ושזה לגיטימי. מי יחליט?".
אראל: "בשביל זה יש את הכנסת שתדיח אותו".
דוד: "אבל הכנסת משקפת את רצון העם שהחליט שזה לגיטימי. שלמרות שהוא אנס הוא הביא את ישראל גדולה".
אראל: "יש חוקים במדינת ישראל. החוק אומר שראש ממשלה שחצי מהציבור חושב שנעשה לו עוול והשתיקים האלה בעייתיים... שעד הוא לא מורשע בפסק דין חלוט הוא יכול לכהן כראש ממשלה. זה החוק. דמוקרטיה היא קודם כל ולפני הכל ואחרי הכל שלטון העם באמצעות נציגיו. קודם כל שואלים את העם".
דוד: "הדבר הכי רע שיכול לקרות למחנה שמאל-מרכז שבג"ץ יחליט לאסור על נתניהו להתמודד. ברור שנתניהו ירתום זאת לקמפיין שלו בבחירות ויוכל לחוקק את פסקת ההתגברות אם יהיה לו רוב שיסתור את ההלכה הזאת".
עריכה: איתמר זיגלמן
