כדורגל הוא לא תיאטרון
דני דבורין מסכים עם גווארדיולה: שני משחקים ב־46 שעות הם יותר מדי
שחקני הכדורגל של הליגה האנגלית הם כבר מזמן כלי משחק, ולכך התייחסתי לפני ימים מעטים כאשר ליברפול הופיעה למשחק גביע הליגה בהרכב צעיר. הדבר נכפה עליה, שכן יום למחרת היא התייצבה למשחק חצי גמר גביע העולם לקבוצות בקטאר. אלא שליברפול אינה היחידה שנאלצה להתמודד עם לוח זמנים שהוא כמעט בלתי אפשרי.
עכשיו על אלופת אנגליה, מנצ'סטר סיטי: לשחק פעמיים בליגה, בתוך פחות מ־48 שעות, ואם לדייק, בתוך 46 שעות ועוד 15 דקות. המשחק הראשון יהיה ביום שישי הקרוב מול וולבס, והשני, ביום ראשון מול קבוצת שפילד יונייטד. על כך אמר מאמן האלופה פפ גווארדיולה: "תודה לפרמייר ליג".
כנראה שבאנגליה ההצגה חייבת להימשך ויהי מה, אבל לי אין ספק שגווארדיולה צודק. כדורגל הוא לא תיאטרון. הוא ספורט תובעני, משחק פיזי, הנערך על במה שאורכה כ־120 מטרים, ושנמצאים עליה גם שחקני קבוצה יריבה, הנאבקים בכוח על כל כדור.
ידוע שבתקופה זו, של סוף דצמבר, הפרמייר־ליג הופך להצגה גדולה אחת, המושכת אוהדים מכל קצווי תבל, ועם זאת ברמת ההשקעה הפיזית של כדורגלנים מקצוענים, יהיה נכון לתכנן אחרת את מועדי המשחקים.
מעניין האם מי שקבעו את הלוח הצפוף הזה, שיחקו בעבר ברמה של כדורגל מקצועני. עליהם לזכור שאחרי הכול, השחקנים הם בני אדם הראויים לזמן התאוששות רב יותר מ־46 שעות ועוד 15 דקות בין משחק למשחק.
