האביב הערבי שהחל בשלהי 2010 זכור רבות כחלק משמעותי מהצביון הלאומי של מדינת ישראל. ההתקוממויות נגד השלטון שהתפשטו מתוניסיה אל עבר מדינות ערב הפך אותנו מאויבים תמידיים של שכנינו לחלק מהשחקנים הראויים.
גם הקבינט הסתכל על גל ההפגנות כמשמעותי, אפילו בהגדרתם את האירוע ככזה ששינה את פני העשור שלהם. רוני דניאל העריך את גודל המאורע. "אירוע העשור מבחינתי הוא הטלטלה בעולם הערבי. זה אירוע כזה דרמטי שישפיע גם בעשור הקרוב. הכל זז פה, שום דבר לא נשאר כאן יציב".
בתגובה, חזר אלון אחורה אל חלומו לסקר את האירוע בספר פרי עטו: "לפני עשור יואב ואני רצינו לכתוב ביחד ספר. מובארק שלט אז במצרים, קדאפי בלוב, סדאם חוסיין בעיראק, אסד היה יציב על כסאו. הכל היה נראה בטוח וקבוע - כמו המוות. בשנה אחת הכל התהפך. זה השינוי הכי דרמטי מבחינת מדינת ישראל, לדעתי, מאז הסכם השלום עם מצרים".
יואב לימור ביקש להעמיד את הדברים על דיוקם, והדגיש: "צריך לתת קרדיט לפחות לשניים על כך. למארק צוקרברג והרשתות החברתיות ששינו את העולם ולברק אובאמה, שהגיע למזרח התיכון מבלי הבנה מינימלית באיך העולם מתנהל, נאם נאום פתיחה באוניברסיטת קהיר והדליק את כל העולם הערבי עם תקוות למשהו לא ריאלי. כל הצעירים הערבים יצאו החוצה וגילו שהחיים קצת יותר מורכבים מהנאומים הוורודים".
מגישי הקבינט סיימו את סיכום העשור שלו במעט מילים שהחזירו אותנו למציאות הלא פשוטה שבה אנו חיים. רוני דניאל תהה: "לפעמים נדמה לי שאין טובים במזרח התיכון". אלון השיב בתגובה: "פתאום צמחו לישראל המון שותפיות חדשות. פתאום יש אופציה לשיתופי פעולה. בגלל האביב הערבי, מי מדבר על הפלסטינים היום? זה לא מעניין אף אחד".