מליקסון - רונאלדיניו של הכדורגל הישראלי
דני דבורין על הפועל באר שבע, הניצבת כעת בפני תקופה חדשה ומאתגרת • וגם: על ההתנצלות המיותרת של חיים סילבס
במסיבת העיתונאים המרגשת שבה התקשה אתמול מאור מליקסון להודיע על פרישתו המאולצת מכדורגל, לא נאמר בקול רם דבר אחד: הפרישה היא מהלומה מכאיבה ביותר להפועל באר שבע.
אמנם מליקסון כבר בן 35, ואולם במשחקים רבים הוא היה השחקן המרכזי והחשוב בשורותיה. חלקו כמובן עצום ב־3 זכיותיה הרצופות באליפות ישראל. אלא שמאתמול הפועל באר שבע היא כבר קבוצה שונה לחלוטין. בלעדיו טובה פחות, ומרתקת פחות.
לא פשוט למצוא תחליף ראוי למליקסון, מפני שבכדורגל שלנו אין מספיק כוכבים של ממש. מעבר לטכניקה הגבוהה שהפגין, משחקו אופיין ביכולתו המיוחדת לבצע תפנית חדה ומהירה על המקום, ובכך לחמוק באלגנטיות משומריו ולשנות כהרף עין את כיוון מהלך המשחק. זו הסיבה שהוא בעיני רונאלדיניו של הכדורגל הישראלי.
עתה כל שנותר לקבוצה הוא להפנים את העובדה שהשתנו הזמנים. להבין שעליה להסתדר בלעדיו.
עכשיו, בכל משחק, יהיה להפועל באר שבע קשה יותר. הסתיימה תקופה. הגיעה עבורה העת לפתוח דף חדש.
מאור מליקסון בהודעה על פרישתו, השבוע; מימין: מנכ"ל הפועל באר שבע אסי רחמים ומשמאל הבעלים, אלונה ברקת // צילום: דני מרון/מעריב
אין ספק שבשנים האחרונות השתנו דברים רבים בכדורגל הישראלי. השבוע, לאחר שקבוצתו, הפועל חיפה, הפסידה 4:1 לבית"ר ירושלים, ושקדם לכך הפסד 3:0 בדרבי, הודיע מאמן הפועל, חיים סילבס, שהוא מתנצל. זו, למשל, דוגמה קלאסית לשינוי שעליו אני מדבר. בעבר הרחוק, אמירה כזאת כלל לא הייתה עולה על הדעת.
אף מאמן לא צריך להתנצל וזאת משום שהוא עשה באימונים את המקסימום, ומפני ששחקניו במגרש הם שפישלו. הדבר המוזר הוא שסילבס אמר את שאמר ושדבריו התקבלו, כנראה, בטבעיות - אולם לא על ידי. אין להשלים עם מציאות לפיה על מאמן שהפסיד להתנצל פומבית.
גם אם את הנעשה, כידוע, אין להשיב - לפחות לגבי העתיד יש להימנע מכך.
