המסדרון מפוצץ בחולים, בכיסאות גלגלים, בחולים ומלווים, ברופאים ואחיות, באנשי צוות הסיעוד שצריכים להעביר את החולים לבדיקה דחופה. והכל מתנהל באותו מסדרון צר ועמוס. בין החיים למוות!
בדלפק ממתינים בני המשפחה, הם רוצים תשובות, הם רוצים לדעת מה אומרות הבדיקות על בן המשפחה- ישוחרר, יאושפז, ואם יאשפזו אותו, לאיזה מסדרון של איזו מחלקה הוא ימשיך להתגלגל מכאן...
זאת ישראל שלנו, ישראל המפותחת, ישראל של ההייטק, של המוחות המבריקים, של הכישרונות יוצאי הדופן. ישראל 2020. ארבעה רופאים התאבדו בתוך שנה וחצי בישראל המפותחת. ארבעתם מביה"ח סורוקה. לא טריוויאלי.
למען האמת, תמונת המצב שתיארתי עכשיו לא אופיינית לסורוקה בלבד, אלא גם לבתיה"ח הגדולים בת"א והסביבה. כנראה שבסורוקה המצב עוד יותר קשה!
הרופאים המתמחים במיון עובדים בטרפת סביב השעון. אין יום ואין לילה, אין משפחה ואין חיים. העיניים מנקרות. ובכל זאת אפשר לסמוך עליהם. מנהל סורוקה אמר על הרופא הצעיר שהתאבד: "מדובר באדם עם בעיות נפשיות". לא משפט שהיינו מצפים לשמוע ממנהל בי"ח. תעשה בדק בית אצלך דוקטור!
זה קרה במשמרת שלך רה"מ, בזמן שהיית גם שר הבריאות!