גאוותו של פלה
דני דבורין מבין לליבו של מלך הכדורגל שמעדיף להסתגר בבית • הטור של דבורין
כל כך עצוב היה לקרוא השבוע את הידיעה על כך שפלה מסתגר בביתו. הוא עושה זאת משום שההליכה קשה עליו. ואתם יודעים מה? קל להבין אותו ולהזדהות עימו.
אחרי הכל הוא מלך הכדורגל. הספורטאי שרגליו עשו במגרש ובכדור ככל העולה על רוחו. ואז כאשר הרגליים בוגדות באיש כמותו, אין פלא שבחירתו אולי קיצונית, אולם מבחינתו אפילו הגיונית, ממש מתבקשת, ואין בילתה.
נסו לחשוב רגע על תמונה דמיונית: פלה יוצא סתם כך אל הרחוב, למשל לקפה של בוקר. הרגליים כבדות, ההליכה לא פשוטה, ובדרכו אל בית הקפה ישנם כמובן המבטים הנשלחים מסביב. יתכן שהוא מפרש אותם כמבטים של חמלה ורחמים. וממי? מאותם אוהדים שפעם רצו אחריו כדי לגעת בו ולקבל ממנו חתימה. אולי על מנת לשאת אותו על כפיים לאחר הניצחונות והשערים הרבים מאד שהבקיע. בגיל 17 כבר כבש שני שערים במשחק גמר גביע העולם, והוא היחיד שזכה כשחקן 3 פעמים בגביע העולם. האיש ששם את נבחרת ברזיל על המפה. פלה נותר היום עם גאוותו. ליבי נחמץ נוכח מצבו הקשה.
אני חושב שהוא גדול שחקני הכדורגל בהיסטוריה, אולם גם אלה הסבורים אחרת, יודעים ומבינים שתרומתו למשחק הכדורגל הייתה עצומה. לא סתם נותר פלה פופולארי בעולם, גם היום, בגיל 79, ומשחלפו כמעט 43 שנים מאז פרש ותלה את נעלי המשחק שלו.
עבורי הוא גיבור גיל הנעורים. סופרמן של הכדורגל. הלוואי שנוכל לשמוע בקרוב על שיפור במצבו. הלוואי.
