באלוה: "אני אלך לבית העלמין גם אם אשב בכלא"
נוכח המלחמה בקורונה, נאסר על משפחות שכולות לפקוד את בתי העלמין ביום הזיכרון הקרוב • אליפז באלוה, אביו של נדב ז"ל: אפשר למצוא פתרון למצב
השנה ייערכו טקסי הזיכרון הממלכתיים לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה במתכונת שונה; לראשונה יתקיימו הטקסים ללא קהל. מגבלות הקורונה הובילו לביטול כמעט כל הטקסים ביום הזיכרון המתקרב. בעקבות המצב נאסר על המשפחות השכולות להגיע לבתי העלמין הצבאיים ולהניח זרי פרחים על קבריהם, מה שגרר איומים מצד משפחות שכולות להפר את ההנחיות ולהיכנס בכוח לבתי העלמין.
אליפז באלוה, אביו של נדב באלוה ז"ל שנפל בקרב במהלך מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, הסביר כי "כשאני קם בבוקר, גם בימי הקורונה, המחשבה הראשונה שלי היא על בני שנפל. אם אני אאלץ לשבת בכלא בגלל שרציתי ללכת לבית העלמין, זה המחיר שאני אשלם. בשבילי יום הזיכרון חשוב יותר מלקנות אוכל". בהמשך העביר ביקורת על ההנהגה הפוליטית בישראל וטען: "אנחנו רואים אטימות מוחלטת לגבי מה שקורה לעם".
באלוה שיתף בתחושות הקשות שמלוות אותו מאז הכריזו ראש הממשלה ושרת התרבות כי לא יאפשרו למשפחות שכולות לבקר בבית העלמין את יקיריהם שנפלו, ואמר: "בשבילי יום הזיכרון זה הרבה יותר חשוב מללכת לסופר לדאוג לי לאוכל, כי בשבילי, כמישהו שלא הולך במשך השנה לבית העלמין מלבד יום הזיכרון והאזכרה, זה היום הכי חשוב. זה משהו שהוא מהות החיים בשבילי".
על אף האיסור, באלוה הודה כי יעלה לקברו של בנו נדב, "אני מניח שיבואו איתי גם בניי ובתי ואשתי", ואף אמר כי אם ייתקל בשוטרים בדרכו, "אני אעבור דרכם ואם אני אאלץ לשבת בכלא אזוק בגלל שרציתי ללכת אז זה המחיר שאני אשלם. כשהבן שלי הלך הוא לא שאל מה יהיו המשמעויות כשנתנו לו משימה, בשבילי זו משימה להיות בבית העלמין".
לטעמו, ניתן היה לחשוב על למצוא פתרונות אחרים, "אם ניתן לעשות טקסים בל"ג בעומר במירון, לעשות תפילות במרחב הפתוח ולעשות הפגנות, שזה הדבר הדמוקרטי הראשון במדינת ישראל, אז אפשר למצוא פתרון לעשות טקס להורים או למשפחה המצומצמת גם אם זה יהיה במשמרות. אז יש פתרונות, הפתרון הקל ביותר שכולם הולכים אליו, זה לבטל".
יו"ר 'יד לבנים' לא מייצג את ההורים
באלוה, שלחם במלחמת לבנון הראשונה ושכל את בנו במלחמת לבנון השנייה, אמר כי "אם זה לא היה יום הזיכרון, שהיה יום קדוש לכל עם ישראל, אז אני פשוט הייתי מארגן הליכה על פי החוקים במרחק של שני מטרים, שמאות יצעדו לבית העלמין כהפגנה. אבל היות שהיום הזה הוא כל כך קדוש אי אפשר לעשות את זה, אחרת אני מבטיח לכם שמאות אזרחים, לא רק משפחות שכולות, היו צועדים בבית העלמין. אני יודע מה אומרים החברים של נדב, כמה הם רוצים לבוא".
בהמשך דבריו התייחס לשיח בין יו"ר יד לבנים וראש הממשלה לגבי יום הזיכרון והודה כי "אני לא חושב שיש דיאלוג, כי יו"ר 'יד לבנים' לא מייצג את ההורים, הוא מייצג את הדעה שלו. אם אני הייתי יו"ר יד לבנים הייתי בא ואומר – 'אני לא מדליק משואה אם לא יימצא פתרון להורים'. זה מה שאני הייתי אומר. הפתרון הנכון הוא לבוא ולמצוא פתרון אפשר לעמוד במרחק של שני מטרים ממשפחה למשפחה, אפשר להכניס בטפטוף כדי שלא יהיה מגע, מה יש? אנחנו עומדים בתור לקנות לחם ואנחנו לא יכולים לעמוד ולהיכנס לבית העלמין?".
הוא המשיך להעביר ביקורת על ההנהגה בישראל וטען כי "ההנהגה במדינת ישראל הפכה להיות אטומה כלפי העם. מי שיש לו כוח ומי שמחפש אחר כך את התיק, הוא זה שמדבר או שותק כדי שלא יזרקו אותו הצידה. אטימות מוחלטת וזה בכל התחומים, והתחום הזה של יום הזיכרון והעזרה ללוחמים, הכבוד שצריך לתת לכל אחד שנלחם והיה בלבנון במשך 18 שנה, זו בדיוק האטימות". בלואה סיכם ואמר: "זה מה שההנהגה שלנו הובילה אותנו בשנים האחרונות. אין מי שמייצג היום את העם בכנסת, אין מי שיצעק את קול הלוחמים".
עריכה: עופרי גליכמן
