האם השכולה: "איך אפשר לשכוח? אי אפשר"
אלון בן דוד ויואב לימור, חבריו של העיתונאי אילן רועה ז"ל, שנהרג בזמן פעילות מבצעית בלבנון, שוחחו עם אימו אולגה ועם חברו, עופר לפלר
אילן רועה ז"ל היה כתב קול ישראל בצפון. לפני 21 שנים יצא לסיור בלבנון עם תת אלוף ארז גרשטיין ז"ל, סיור שממנו הם לא שבו. חברי הקבינט שהיו חברים ועמיתים למקצוע של רועה ז"ל, נזכרו בו בשיחה שקיימו עם אימו, אולגה. היא סיפרה על דמותו המיוחדת של בנה, "החברה איתו, הישיבה איתו, הצחוק שלו. הזיכרון של אילן הוא נשאר חד והוא נשאר כל יום". בהמשך, עלה לשידור גם עופר לפלר שהיה חברו הטוב של אילן ודובר פיקוד צפון בזמנו. "כשהאיתורית ציפצפה העיניים שלי לא מעכלות את מה שקרה. היה לו לב ענק, גם אם התווכחנו - לא סיימנו אף פעם את השיחה שלנו בריב, תמיד זה נגמר בצחוק גדול", סיפר.
אמו של אילן רועה ז"ל, אולגה, סיפרה על עלייתה לקבר בנה. היא סיפרה על אופיו המיוחד של אילן שכבש כל אדם, ואף סיפרה כי בני הדודים הרחוקים היו מחכים להיפגש איתו, וגם על המפגש האחרון ביניהם. "זה יהיה עוד מאה שנים, אי אפשר לשכוח. זה דמות שממש חיה, כל רגע וכל יום. איך אפשר לשכוח? אי אפשר".
האם שיחזרה את המתח שהאפיל על חייה בעת שאילן שהה בלבנון, והודתה כי בזמן שדאגה לו - הוא דאג להרגיע אותה. "אמרתי לו – 'מה? גם לבנון?' והוא אמר – 'כן אמא, אבל שמעת פעם שקרה משהו לעיתונאי? אנחנו מוגנים, אל תפחדי'. בשישי הוא היה בצהריים פה אצלנו והוא גילה את הסוד לאורי, שהוא הולך ללוות את גרשטיין, אבל לא אמרו לי. כשיצאו אמרתי – 'נו, אתם לא נשארים לשבת?' כי בדרך כלל הם נשארים. 'לא, יש לנו מבחן. אנחנו בין כה באים בפורים', ושתקתי. התחלתי לעשות עוגיות לפורים".
עופר לפלר עלה לשידור והתרגש לשמוע את קולה של אולגה, "הלב רוטט עכשיו". אילן היה חברו הטוב וכשנפל שימש לפלר כדובר פיקוד צפון והיה בין הראשון שקיבלו את הבשורה הקשה על מותו. "זה היה בחמישה ל-12 בצהריים, האיתורית מצפצפת והעיניים לא מעכלות את מה שקראתי. כמובן מיד אחרי זה הטלפונים. שוחחתי עם עודד בן עמי שהיה דובר צה"ל, הוא התקשר לראש אכ"א, עשינו שיחה משותפת ובאותו רגע נפלה החלטה לגייס את אילן ולהכיר בו כחלל צה"ל".
הוא הוסיף ואמר כי לאחרונה "אנשים מדברים על המלחמה שנשכחה ואני חושב שהמקום של אילן הוא כל כך בתוך הטראומה הזאת, כי באמת חשבנו שאנחנו מגונים. נכנסנו לא מעט פעמים ותמיד הרגשנו מוגנים. אילן, אני חושב, בעצם הפך את כל הסיפור. אני חושב שבכלל אפשר לשים כמה אירועים במעלה הדרך להחלטה שיוצאים מלבנון ואין לנו מה לעשות שם. זה עוד אבן דרך עצובה מאוד בהגנה על היישובים". על דמותו של חברו הטוב שנפל, אמר כי "הבולט באילן היה הלב הענק, היה לו לב שכולו היה לב אחד גדול והצחוק שלו. אילן היה יכול לריב איתי על ידיעה חצי שעה בצרחות עד לב השמיים, ומסיימים את זה תמיד בצחוק. בחיים לא קרה מצב שלא סיימנו את השיחה ששנינו מתגלגלים על הרצפה".
הוא נזכר כי "יום אחד נכנסו להתקלות והשביעו אותי שאקח אותם לנקודה, התחננתי שהם לא ידברו בטלפון לפני שאנחנו יוצאים החוצה ואילן דיווח למערכת ממקום האירוע. תוך שניה התחילו הפצמ"רים ליפול לנו מסביב לכלי הרכב ומילטנו נפשנו שם. זה אילן, זה התחכום הקטן של אילן, להסתובב בקטנה לדווח למערכת. תקשיבו לדיווח שלו מאסון המסוקים, תקשיבו לקול המקצועי - זה אילן המקצוען". לסיום, אמר לפלר כי "אילן הולך איתי כל יום על לוח הלב כי היה בו משהו אחר".
עריכה: עופרי גליכמן
יואב לימור נזכר באילן רועה
בתחילת 1999 נקבע ל Alon Ben-David ולי סיור בדרום לבנון עם ארז גרשטיין, שהיה אז מפקד יחידת הקישור ללבנון. זה היה יום...
Posted by Yoav Limor on Monday, April 27, 2020
