"זאת הצוואה של אלה שהשארנו לאורך הדרך"
אלוף (מיל') משה קפלינסקי ביקש לספר על החללים שהכיר ועל אלה שנגעו ללבו והיו מהקשת הישראלית הרחבה • "מה שמחבר ביניהם הוא הערכים של אהבת הארץ"
אלוף (מיל') משה קפלינסקי, סגן הרמטכ"ל לשעבר, נפצע ביום הראשון לכניסה ללבנון בבופור ואף היה שותף ליציאה של ישראל מלבנון. לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שוחח עם חברי הקבינט ב-103fm וסיפר על זיכרונותיו משירותו הצבאי ועל האנשים שאיבד לאורך הדרך אך ממשיכים ללוות אותו גם היום.
משה קפלינסקי סיפר כי בשנים האחרונות הוא "מקפיד להיות בטקס קיבוץ עברון, בקברו של סגן פז אליהו לוחם צנחנים שנהרג בצוק איתן", אך השנה לאור התפרצות מגפת הקורונה לא יעלה לבית העלמין. הוא סיפר כי פז אליהו ז"ל זה ילד שאנחנו גידלנו במשפחה", זאת מכיוון שהוריו חיו בסמיכות והילדים גדלו יחד. אתמול העביר קפלינסקי הרצאה מקוונת לתלמידי תיכון עירוני ה' במודיעין ל כיתות י"ב העומדים להתגייס לצבא, על יום הזיכרון ועל המשמעות שלו עבורו. "בחרתי לדבר איתם על 4 אנשים מתוך הרשימה הארוכה הזאת של מפקדיי, פקודיי והחברים הקרובים שלי שאיבדתי לאורך הדרך", אמר.
"סיפרתי להם על תמיר מסד, בן קיבוץ כפר מסריק, שנלחם יחד איתי בבופור ב-82' ונהרג ב-2002 בתור איש מילואים, רס"ן במילואים, כשהוא הסתער ובלם בגופו יחד עם עוד 2 אנשים מחבל מתאבד בתחנת הדלק באריאל", אמר. "בחרתי לספר להם על סגן אלוף חוסין עמיר עאמר, המג"ד הדרוזי הראשון בגולני, בן כפר ג'וליס שהייתה לי הזכות לפקד עליו בהרבה מאוד תפקידים ושנהרג ברכס רמים במרדף אחרי מחבלים יחד עם עוד 3 אנשים. נפצעו 8 אנשים בפעילות הזאת", הוסיף.
"בחרתי לספר להם על אל"מ דרור וינברג, מח"ט חברון, שהוא איש הציונות הדתית שעשה את מגוון התפקידים שלו בסיירת מטכ"ל וגדוד 890, ונהרג בנובמבר 2002 באירוע מפורסם מאוד. אירוע ציר המתפללים כשכמובן עמד בראש הכוח והסתער, למרות שהיה המח"ט, בראש חייליו. הוא נהרג והשאיר משפחה מפוארת כשבנו השישי, נחמיה, נולד כמה חודשים אחרי מותו. בחרתי לספר להם על סמל ראשון מייקל לוין, חייל בודד שהתנדב לעלות מפילדלפיה בארה"ב ולעשות פה שירות צבאי. לי הזדמן להכיר אותו כמה חודשים לפני שנהרג, כשעשינו ליל סדר משותף כשאני סגן הרמטכ"ל והוא חייל בודד. הוא סיפר לי על עצמו ונהרג אחר כך בדרום לבנון בקרב", אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר.
הוא הסביר כי "בחרתי דווקא את ארבעת האנשים האלה כי הם לכאורה כל כך שונים אחד מהשני וכל כך רחוקים אחד מהשני. בן קיבוץ שומר צעיר, מג"ד דרוזי, ציונות דתית, מתנדב מארה"ב, ואנחנו שואלים מה מחבר ביניהם? בעיני המחבר ביניהם זה אותם הערכים של אהבת העם והארץ, הערך של הזכות לתרום, של ההקרבה, של היכולת לשים את טובת הכלל לפני טובת הפרט, של הרצון להוביל, להיות שם - משותף לכל האנשים האלה. אני חושב שכשאנחנו נכנסים לבתי העלמין הצבאיים, שהשנה לצערי לא נהיה שם, זה באמת מדגיש את המחבר".
"יום של חשבון נפש"
בהמשך, שיתף קפלינסקי במשמעות שקיבל יום הזיכרון עבורו, ואמר כי "בשבילי זה יום של חשבון נפש, גם אישי וגם לאומי. ובחשבון הנפש הזה אני חושב שכולנו צריכים להדגיש את המאחד, לשים את המחלוקות שלנו בצד, לחזור לדעת לדבר ולא להתווכח. לא להתלהם, להימנע מהקיצוניות ובאמת לחפש את ה'ביחד', כי זה באמת הצוואה של אלה שהשארנו לאורך כל הדרך. אם אנחנו באמת רוצים להיות ראויים לצוואתם ומורשתם - זה מה שאנחנו צריכים לעשות".
הוא הוסיף ואמר כי "לצערי, ה'ביחד' שלנו מתרחק, לצערי איבדנו את היכולת לדבר, להתווכח, כל דבר הולך לקיצוניות ולהקצנה, למריבה, כל דבר זה עד הסוף המר. זה מתחיל במגרשי הכדורגל ונגמר בוויכוחים הפוליטיים שלנו וחבל. אין לנו זכות קיום בארץ אם אנחנו לא נדע למצוא את המאחד והמשותף". לדבריו, זה "מתחיל בדוגמה אישית של ההנהגה, אבל אני חושב שכולנו צריכים דווקא ביום הזה להישבע או לחתום, להאמין ולהבטיח שנדבוק בדבר הזה".
קפלינסקי התייחס לנגיף קורונה שמאיים על החיים כפי שהכרנו, וטען כי "חייבים לקחת את מה שקרה באירוע הזה של הקורונה וללמוד ממנו. זה פתיחת סדק בדלת, בניכור הקיים בינינו לבין האוכלוסייה החרדית הקיצונית, ואולי חלק מהאוכלוסייה הערבית בארץ. אנחנו לא יכולים להגיד חילקנו מזון, פתחנו דלת ופה זה נגמר. אנחנו חייבים להמשיך את זה". הוא הוסיף ואמר כי הוא "מקווה, מאמין ומתפלל שפתיחת הסדק תורחק. אם אנחנו באמת נתמיד וננצל את חלון ההזדמנות הזה שתחנה חרדית מפרסמת הזדהות עם נופלי צה"ל ונמשיך עם זה קדימה, אז יצא לנו משהו טוב מהאירוע הזה".
הוא נזכר בכל השיחות הקשות שקיבל לאורך שירותו הצבאי, השיחות על מותם של פקודיו, מפקדיו, חבריו ואמר כי "כל דבר כזה זה צריבה לחיים, כמובן שלמשפחה שלהם, אבל גם לחברים, גם לי". לסיום, הוא שיתף בתובנות שלקח מכך לחיים, ואמר כי "לצערי,הלקח לחיים הוא שאנחנו צריכים, אם בחרנו לחיות כאן ובחרנו, לדעת להיות מוכנים להגן על עצמנו ולהילחם גם בשנים הבאות בכל מיני איומים מתפתחים. אם אנחנו רוצים לצמצם את השכול, לצמצם את ההרוגים והנפגעים, אז הדבר הראשון שאנחנו חייבים לעשות זה לחזור להיות מאוחדים, דבקים במטרה ובמשימה, ולהיות מוכנים בכל ההיבטים שיש".
עריכה: עופרי גליכמן
