שלשום ציין עולם הכדורגל 50 שנה לזכייתה של נבחרת ברזיל בגביע העולם. במשחק הגמר של 1970, שנערך במקסיקו סיטי, היא גברה בתוצאה 1:4 על איטליה. הייתה זו הפעם השלישית שבה הוכתרה ברזיל לאלופת העולם.
אבל הרבה מעבר לאזכור יובל הזכייה, אני מתייחס דווקא לכך, שאותה נבחרת נחשבת בעייני לא מעטים, לטובה בהיסטוריה. מאז החלו משחקי גביע העולם היו כמה וכמה נבחרות שהטביעו את חותמן על המשחק בזכות יכולתן המשובחת. למשל, ברזיל של 1958. אז זכינו להכיר את פלה בהיותו בן 17 וחצי בלבד. בגמר אותו מונדיאל הוא הבקיע צמד שסייע לנבחרתו לנצח את המארחת, שבדיה, 2:5.
והיו, כדוגמה נוספת, גם שתי נבחרות שהפסידו במשחק הגמר, ועם זאת הרמה שהפגינו כבשה לה אוהדים רבים בכל מקום: הונגריה של 1954, והולנד של מונדיאל 1974, ש"הסתפקו" בסגנות. לשתיהן שמור מקום של כבוד.
פלה והמשחק הגורלי // צילום: Popperfoto via Getty images
אז מה בכל זאת עושה את ברזיל 70' לסופר-מודל של איכות וכישרון? קודם כל העובדה שפלה, בשנתו ה-30, היה בשיא כוחו. אבל בעיקר בזכות הרכב של כוכבים שרקדו עימו סמבה במגרשים, וממש היפנטו "ושיגעו", את אוהדי הכדורגל. במיוחד היו אלה קלודואלדו, ג'רסון, ז'אירזיניו, טוסטאו וריבלינו, שטסו עם פלה בדרך לזכייה בתואר הנחשק.
וזה ההרכב שניצח את נבחרת איטליה בגמר שנערך ב- 21 ביוני 1970: פליקס, קרלוס אלברטו, אבראלדו, קלודואלדו, בריטו, פיאצה, ז'אירזיניו, ג'רסון, טוסטאו, פלה וריבלינו.
לא בכל דור מצליחה נבחרת כלשהי להעמיד צוות המורכב משחקנים רבים שהם כה איכותיים. ייתכן שזו גם הסיבה לכך שאת נבחרת ברזיל 1970 אי אפשר לשכוח.