"המצוקה קשה, לו יכולתי הייתי מתחיל לבכות"
השחקן שמואל וילוז'ני על סף דמעות: "תאטרון אסור אבל התקהלויות בהפגנות מותר?" • "לא מזמן בכינו על חורבן הבית, אני בוכה על חורבן הבית של היום"
השחקן , הקומיקאי והבמאי הישראלי שמואל וילוז'ני שוחח עם בן כספית וינון מגל ב-103fm על התקופה הקשה מאז נסגר ענף התרבות בחודש מרץ. הוא חשף באומץ לב את ההתמודדות האישית שלו ושל חבריו למקצוע, וקרא למקבלי ההחלטות בממשלה להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.
שמואל וילוז'ני סיפר כי לא נכח אמש בהפגנת המחאה של עולם התרבות, זאת מכיוון שהוא בקבוצת סיכון, והוא "מלא חששות". וילוז'ני סיפר כי "זה כבר 5 חודשים מאז הפסקתי לשחק, מה-15 למרץ בחל"ת. בניגוד לכל היגיון בריא, הפסקתי לשחק - השתתק לי הקול. בד"כ זה ההפך, מרוב הופעות מצטרד. פה אני מרגיש שקברו אותי חי". אך הדגיש כי קיבל מענק סיוע, "מעט מאוד, גם על זה צריך להגיד תודה כי יש כאלה שגם את זה לא מקבלים".
הוא המשיך ואמר כי הוא מנסה להבין את הנחיות משרד הבריאות והממשלה בנושא התרבות, אך הוא "לא מבין למה התיאטרון? אם יש מקום שהוא בטוח ושומר על ההנחיות וקפסולות וכל מה שצריך. איזה התקהלות יש בתיאטרון? נכנסים מכל פתח, לא נפגשים אחד עם השני, האולם גדול וענק ויכול להכיל כל מספר שייקבע, בין אם 200-500, כולם יכנסו בלי לפגוש אחד את השני. אני לא יודע להסביר, אני במצוקת מילים להסביר את חוסר ההיגיון שיש בזה, ואת הפגיעה האנושה עד חסרת תקנה וחסרת אחריות – זורקים את התינוק עם המים, לא מובן. בהתקהלויות מה יותר מטריד מאשר בהפגנות? על מה אנחנו מדברים פה?"
וילוז'ני, שנחשב אחד מהאבות המייסדים של הסטנד-אפ בישראל, כבר תקופה ארוכה לא צוחק.
"אם הייתי יכול הייתי מתחיל לבכות באמת, בצער רב, אני מעולם לא חשתי תסכול עמוק כל כך. לא מזמן גמרנו את ט' באב ובכינו על חורבן בית של אלפיים שנה, אני בוכה על חורבן בית של היום, שאי אפשר יהיה לקום ממנו. אנחנו נמצאים במצוקה איומה, כל הענף, והדבר הכי נורא זה חוסר האמון שנוצר בינינו ובין ההנהגה. אני רוצה להאמין שהם עושים את מלאכתם נאמנה ומתנתקים מכל רעשי הרקע, להאמין שחשוב להם". בן כספית תהה האם הוא מכיר אישית אנשים מהמקצוע שהגיעו למצב שהם רעבים, על כך הוא השיב: "אני אומר לך שכן, אני אומר לך שכן בכאב לב. אני לא בוכה את הבכי הפרטי שלי".
הוא מגדיר עצמו 'ישראלי מאמין', ולכן הוא "מאמין שכול מה שקורה הוא לטובה, גם אם עכשיו אנחנו לא רואים את זה. הכי חשוך לפני עלות השחר. אני מרגיש עכשיו חשכה רוחנית משתררת עלינו, ואנשים מנסים להביא פת לחם הביתה ולא יכולים. פתחנו את תיאטרון הקאמרי לעובדים נזקקים, מי האמין שדבר כזה יקרה? דבר שלא היה צריך לקרות כיוון שהממשלה צריכה לעשות את זה, העירייה צריכה לעשות את זה".
בהמשך, התייחס לדיווחים על כך שישנם אנשי תרבות שממשיכים לקיים הופעות, בניגוד להנחיות. ואמר: "אני תומך בלהקשיב להוראות ולהנחיות, לשמור על מרחק והיגיינה, כל הדברים הפשוטים והאלמנטריים האלה. הכוח שלנו בפה שלנו ואנחנו נפגעים בפה, שמים עלינו מסכות כדי שנסתום את הפה, אולי עשינו דברים שלא בסדר, אולי באשמתנו הדבר הזה. אני לא רוצה להאשים ולהגיד 'אכלו לי ושתו לי', אני רוצה לחשוב אולי זה אני, לחשב את המסלול מחדש. אני לא מוצא פתרון מה לעשות, אני לא רוצה לעבור על ההנחיות, לא רוצה להפר פקודה. אבל מישהו למעלה צריך להתעשת ומהר מאוד. אני אדם אופטימי, אני מאמין שזה אוטוטו יגיע והתקהלויות הן לא בתיאטרון. כמו שיש זכות להפגין יש זכות להתפרנס בכבוד, ועל הקלף הזה צריך ללכת - להתפרנס בכבוד".
עריכה: עופרי גליכמן
