האם יש מחיר לריגושים?
מה קורה כשפסיכולוגית רוקמת קשרים אישיים מדי עם מטופליה ומתמכרת לסכנה? • ורדה אירחה את הסופר ישי שריד כותב הספר 'מנצחת', לשיחה אמיצה במיוחד
את הסיפור של אביגיל לא שומעים כל יום; לכאורה נראים חיה רגילים לגמרי, כפסיכולוגית ששירתה שנים רבות בצבא ומטפלת בהלומי קרב כבדרך קבע. אך אביגיל היא לא כמו כל המטפלים. היא מחליטה לקחת את מערכת היחסים שיצרה עם מטופליה, וליצור עם כמה מהם קשרים אישיים. אישיים מדי.
אביגיל חיה את חייה בדיוק כפי שרצתה. היא הקפידה לטפח את שאיפותיה הגבוהות ממילא, לרגע לא נרדמת על המשמר, אך משהו תמיד הבליח מן הצד - קשריה הרומנטיים והמיניים המתנהלים בצל מעשי ההרג הקשים שהיא חווה אל מול עיניה, שוב ושוב.
תמיד חיפשה אביגיל את האחר, המיוחד. את השהות במחיצתם של בני דורה שלמדו איתה בעבר, תיארה בשאט נפש: "החדר התמלא בבינוניות פחדנית. כולם רק התלוננו וחיכו לחופשות בחוץ לארץ ולמוות שיבוא ללא ייסורים".
לצד תשוקותיה הנסתרות, הייתה בלבה גם הדאגה לבנה היחיד, שאביו המסתורי הוא לא פחות מהרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל. ערב גיוס בנה בכורה לחטיבת הצנחנים, מחשבותיה נדדו לרגע בו יעמוד גם הוא בשדה הקרב, כמו אהבותיה הרבות מדי במדי החאקי.
ובדיוק שנדמה כי הסיפור מתחיל להתבהר, מתחילה אביגיל מערכת יחסים עמומה עם מטופלת שלה לשעבר, שהפכה בזכות טיפולה המסור לטייסת מסוקים. איתה, עיר מגוריה של אביגיל מאבדת פתאום את האפרוריות האופיינית לה כל כך, והופכת שמחה יותר, צבעונית ומהירה יותר.
מה עלה בגורל הקשר בין השתיים, שהפך מיחסי מטפלת ומטופלת למשהו אחר, יצרי ומבלבל? מדוע בחרה גיבורת הספר למצוא עצמה ברגע רווי תשוקה עם מפקד כיתת צלפים? האם גיוס בנה ישנה את מושאי הערצתה?
הסופר, עורך הדין וכותב הספר 'מנצחת' המגולל את סיפורה המרתק של אביגיל, שוחח עם ורדה רזיאל ז'קונט בשעתם המשותפת, ויחד שקעו השניים בעומקה של שיחה אינטימית על עלילת הספר המסעירה.
מדוע קרא שריד לספר דווקא 'מנצחת', חרף העובדה שורדה בכלל חשבה שהיא מפסידנית? מה סיפר על תהליך הכתיבה? והשאלה החשובה מכל, האם האירוניה היא זו שמנצחת בספר, או שמא הדרמה שמאפילה על כל השאר?
