בפתח השעה השנייה שוחחו יואב לימור ואלון בן דוד עם רוני דניאל נוכח מחאת האסי. דניאל סיפר על המבנה הקיבוצי, והביע את דעתו על האפשרות שקיבוץ ניר דוד יסגור את הגישה לנחל לציבור.
רוני דניאל נזכר בימיו בקיבוץ, וסיפר: "אין לנו בתחום הקיבוץ, לא זורם שום דבר, אז בנו בריכה ורחצו בריכה ב-40 וכמה מעלות מידי קיץ ועינינו לא הייתה צרה בניר דוד, שלהם יש נחל בתוך הקיבוץ. היה את הסחנה שזה 2 קילומטר משם. מדי פעם היינו מגיעים לסחנה, שזה בריכת מים טבעית משגעת ביופייה, משם האסי ממשיך לזרום במורד הטופוגרפיה, עובר בתוך ניר דוד וזהו. לא התעסקנו כל הזמן בלראות מה להוא יש ולמה ככה. שם זה הבית של מישהו אחר. אנשים לא מבינים, המבנה הקיבוצי הוא שהבית זה מה שנכלל בתוך הגדר, זה הבית. הבית כולל גם את המים האלה שזורמים שם".
הוא ציין כי "יש מושבים ויישובים ברחבי הארץ שמגדירים לעצמם כללים מי יבוא לגור פה אצלי, זה סביר? זה אותו דבר. מה, כל אחד יבוא ויכנס למושב ויבנה שם את ביתו? יש להם ועדות קבלה. הוא לא צריך להיות סגור לציבור אבל הוא צריך להיות ממושטר באיזה שהוא אופן, הרי זה הבית שלי, זה חצר הבית שלי, אתה לא יכול לקחת את האירוע הזה ולשנות לחלוטין את אורחות החיים של האנשים האלה. אי אפשר לבוא ולהכתיב כללים אחרים ולשנות את אורחות החיים של האנשים האלה, זה הבית שלהם. הם עובדים שם ומטפחים את המקום שנים ארוכות, אין להם אמירה? כל מה שטרחו ועבדו כל השנים האלה זה משהו שמוחקים אותו באחת?"
אלון בן דוד: אתה נשמע כמו ישראל הראשונה.
"אין לי כוח אליכם, בואו, אנחנו הולכים סחור סחור".
יואב לימור: מצד אחד אתה קיבוצניק וזה ישראל הראשונה, מצד שני עיראקי שזה ישראל השנייה – מה אתה?
"אני פונה לאחיי בני ישראל השנייה – 'תעבדו קשה ותעשו לכם פנינה נהדרת אצלכם'. האסי זורם מניר דוד לתוך בית שאן, אדרבא – מי הפריע לכם להקים שם מקום שכיף להיות בו?"
יואב לימור: איך הבוקר בלעדינו?; אלון בן דוד: קמת מאוחר?
"אני לא קם מאוחר, לצערי בגילי כבר מתעוררים נורא מוקדם, בלי סיבה בעצם. עד הטלפון שאתם רוצים לדבר איתי - זה קצת חירבן לי את היום".
אלון בן דוד: בשביל זה אנחנו פה.
"מה אני לא מכיר אתכם?"
עריכה: עופרי גליכמן