"חליתי באפילפסיה בגלל המצב, סגרתי את החנות"
בעלי עסקים רבים לא רואים את היום שאחרי משבר הקורונה • אבי סאמי, בעל חנות שהשליך את רכושו לרחוב: "כשספינה טובעת, כל מי שעליה טובע איתה"
השלכותיו של נגיף הקורונה: אבי סאמי, בעל חנות נעליים ברחוב אלנבי בתל אביב, החליט אתמול (ב') כי הגיעו מים עד נפש והשליך בצעד מחאתי את כל סחורת החנות לרחוב, זאת בטענה כי איבד את אמונו בהחלטות המדינה בעקבות משבר הקורונה. סאמי סיפר על תחושותיו שהובילו לזריקת רכושו, והביע ביקורת חריפה על ניהול הממשלה את המשבר.
אבי סאמי סיפר מדוע החליט להוציא לרחוב, לכל דורש, 15 ארגזים מלאים בנעליים חדשות. "פשוט הגעתי למקום שאין מקום אחסון ניסיתי לתרום את זה לנזקקים וביקשו ממני שאשלם להם על ההובלה וזה עצבן אותי. איבדתי את זה". את חנות הנעליים הוא פתח לפני 3 שנים בלבד, אך משבר הקורונה הוביל אותו לסגור אותה, "בלי קורונה הצלחתי להוציא את הראש מהמים, איך שהתחיל מכה ראשונה קיבלתי את זה קשה. עקב המצב הכלכלי חליתי במחלת אפילפסיה, והמכה השנייה פשוט גמרה עליי". סאמי קיבל קנס מעיריית תל אביב יפו על הארגזים שהוציא אל הרחוב, אך הוא סיפר כי העירייה הסכימה לבטל זאת".
לאחר שצולם במעשה והסרטון הפך לויראלי, סאמי החל לקבל תגובות טובות יותר ופחות, "קיבלתי המון תגובות זועמות משני הצדדים. לא משנה מה בחרתי, אני מסתכל על כל העם, כולם כאדם אחד. כולנו על אוניה אחת, אם האונייה טובעת - כולם טובעים. תמיד בתוך ערמה של פירות יש פרי אחד מקולקל שמנסה לקלק את השאר. תפסיקו חבר'ה, תסתכלו על העם שלכם, אין לכם עם אחר, אין מישהו אחר בשביל להילחם. יש לנו עם אחד, נשפך במדינה הזאת כל כך הרבה דם ואנחנו צריכים לדאוג לעתיד של הילדים שלנו". האחראים למצב בו נתונה המדינה ואזרחיה לדעתו הם "כל חברי הכנסת שיושבים למעלה, אחד לא לוקח החלטה - כולם לוקחים. אין לי דעה פוליטית פה. אני לא רוצה שייקחו אותי לדעה אחת".
הוא הוסיף כי נאמרו גם דברים פוגעניים מאוד כלפיו, "שאני עושה את זה פוליטי וזה באמת לא. זה היה מייאוש, או שנתנו לי כסף לעשות את זה, תצאו מהסרט הזה, זה לא נכון. אני רוצה שנהיה עם אחד ומדינה אחת". במהלך התקופה מאז פרץ נגיף קורונה סיפר סאמי כי קיבל מהמדינה 2 מענקים, "פעם אחת 17 ופעם אחת 20. עקב המצב הזה אשתי עובדת שעות נוספות כי היא המפרנסת היחידה בבית, אנחנו חיים במדינה ששלושה ילדים ולהחזיק בית עולה הון תועפות. אדם אחד לא יכול לפרנס את זה בשום מצב שבעולם. עקב המחלה אני בטיפולים, עד שטיפ-טיפה לא אצא מזה לא יהיו לי ברירות. עם החנות גמרתי, לא אפתח יותר חנות. אבל אני מוכן לכל הצעה שיתנו לי בקשר לעבודה, ללכת לעבוד ולפרנס אפילו בזבל ולחלק עיתונים, העיקר עבודה ולהביא לחם הביתה".
עריכה: עופרי גליכמן
