"נסראללה לא יתנתק מאיראן"
הפרשנית לענייני ערבים שמרית מאיר על אפשרות של הסכם עם לבנון: "האינטרס הוא להגדיר את הגבול, לחפש נפט, לצאת מהסנקציות ולקדם את הכלכלה"
קלודין עאון, בתו של נשיא לבנון מישל עאון, וראש הרשות לקידום מעמד האישה, הצליחה לעורר את העולם הערבי בציוץ שכתבה על היחסים עם ישראל. לדבריה, במידה ויפתרו ענייני הגבול, הפליטים הפלסטינים, הגז והנפט, יש אפשרות לקיים שיח לקראת הסכם שלום. שמרית מאיר, פרשנית לענייני ערבים הסבירה מה יכול לגרום לישראל להגיע להסכם שלום עם שכנינו, ומהי השפעתו של נסראללה על המהלך.
הפרשנית שמרית מאיר הסבירה: "זאת לא הפעם הראשונה שקלודין עאון אומרת את זה בשבועות האחרונים, היא מנסה להכניס את הדבר הזה לתוך השיח הלבנוני מתוך המיינסטרים. עצם העובדה שהמשא ומתן מתאפשר עכשיו זה בגלל המצב הקשה בלבנון והניסיון שלהם לחפש כל אפיק להכנסת מטבע זר למדינה. היו ניסיונות כאלו לאורך השנים, מה השתנה? חיזבאללה נתן אור ירוק, והתמונות של הישראלים והלבנונים יושבים עם האמריקאים, למרות שניסו לעשות הצגת קשיחות לאומית שאף אחד בלבנון לא קונה את ההצגה הזאת, מה שרואים זה הכרה דה-פאקטו של לבנון בישראל. היא מהדהדת את זה, והיא לא היחידה, שבעצם אין סכסוך אידיאולוגי עם ישראל, אלא סכסוך על דברים ספציפיים, עניין הגבול, הגבול הימי".
היא ציינה כי בתו של הנשיא התייחסה לנושא נוסף בדבריה, והוא סוגיית הפליטים הפלסטיניים. "למה היא הזכירה? כדי להגיד שיש משהו שתקוע בתוך ההוויה הלבנונית, פליטים פלסטינים חסרי אזרחות וצריך למצוא להם הגדרה חוקית שתאפשר להם להתקיים ולעבוד בכבוד, לפתור את העניין עם פורמולה. כל השיח מאותת שאנחנו במצב עד כדי כך קשה שאנחנו חייבים לחשוב על לבנון קודם כל והאינטרסים המיידים שלה – להסיר את הגבול, לחפש נפט וגז ואולי לראות מפה שביב אור, לנרמל את היחסים ולצאת מהסנקציות האמריקניות ולשקם את הכלכלה", אמרה.
מאיר התבקשה להתייחס למהלכים ההיסטוריים שהתרחשו לאחרונה עם העולם הערבי: "אני אוהבת את הימים ההיסטוריים שאנחנו חווים בין ישראל לערבים, ראיתי את זה מגיע במשך הרבה שנים. זה לא תהליך שנבנה ביום אחד, לא דיפלומטית, לא חשאית ולא בשיח. הדבר הכי חשוב להגיד בהקשר זה, זה בכמה שקט זה עובר במרחב האזורי, ברחוב הערבי. זה הדבר המדהים, הקלות בה זה עובר, זה הסיפור הגדול. סודן זה מקרה אחר, אבל במרחב הערבי הקרוב זה עובר כמעט בהרמת כתפיים אדישה. לדעתי זה הסיפור הכי מעניין, השקט לכן הוא נראה לנו מובן מאליו כי את השקט לא שומעים אבל הוא מהדהד. הוא לא התחיל היום, השינוי בדעת הקהל שעבר ממאה אחוז שנאה, לשינוי של אדישות וקבלה, זה הסיפור של השינוי העמוק של העשור האחרון".
עריכה: עופרי גליכמן
