ממשיכים לצנוח אל מותם
שכחנו את פועלי הבניין ואת פועלי המפעלים • הבוקר הצטרף עוד אחד לסטטיסטיקה, אבל עכשיו זמן קורונה, אז למי אכפת? • טור אישי עם ענת דוידוב
זהו שכחנו אותם, את פועלי הבניין, ואת פועלי המפעלים. אבל עכשיו זמן קורונה, אז למי אכפת? הם ממשיכים ליפול מגובה, או להילכד בין מכונות משוננות, ושום דבר לא השתנה.
הבוקר נהרג עוד פועל פלסטיני מנפילה מגובה, באתר בנייה בראשון לציון. צוות מד"א קבע את מותו במקום. גם לפועל הזה לא היה שום סיכוי.
שבעה הרוגים, רובם כאמור מנפילה מגובה, 72 פצועים, 13 פצועים קשה, 59 פצועים בינוני, ובסך הכל 79 נפגעים.
חבלות ראש, פגיעות בגפיים, פגיעות בחזה, באיברים פנימיים. כי גם פגיעות בינוניות, הן פגיעות קשות. האנשים האלה נשארים בדרך כלל נכים, מצולקים פיזית ונפשית בלי כתובת לפנות אליה. מדובר בעיקר בפלסטינים משטחי הרשות ומכפרים בישראל, אבל יש גם סינים, רומנים ואוקראינים.
קחו למשל את סוגיית התקן לפיגומים: בימי טרום קורונה, משרד העבודה נכנס לנושא בכל הכוח. התקן פה מיושן, לא בטיחותי ומסוכן! מכון התקנים מאשים את משרד העבודה בסחבת. שלא לדבר על רשתות המגן שאמורות להיפרס תחת כל פיגום כדי לבלום את הצניחה הקטלנית לקרקע.
כי צניחה חופשית, כמו שראינו הבוקר, הורגת!
ימי קורונה, שר העבודה והרווחה איציק שמולי נעלם. והוא עוד אחד מהבודדים שהיו מחויבים. הבטחות להקפדה על בטיחות, עוד פקחים, עוד קנסות מחמירים על הקבלנים? הגזמנו. את מי זה מעניין עכשיו?
השר שמולי, מדובר בבני אדם חלשים מהשוליים של החברה שלנו.
זה הזמן להתעורר!
