"שמעתי דפיקות על הדלת, שעברו לבעיטות וקללות"
אתמול (ד') הלך לעולמו הכדורגלן עטור ההישגים דייגו מראדונה בגיל 60 • דורון כהן, עורך 'מעריב', סיפר איך כמעט הסתבך עמו בקטטה אלימה
דורון כהן, עורך 'מעריב', נזכר בתרומתו העצומה לספורט של אגדת הכדורגל דייגו ארמנדו מראדונה שמת בגיל 60, ואף שיתף כיצד כמעט התקוטט עם מראדונה.
כהן סיפר על השליחות שעשה מטעם עיתון 'חדשות' במחנה האימונים של ארגנטינה בשווייץ. "אני לא יודע אם הייתי עם נבחרת ארגנטינה, הייתי יותר עם מראדונה. כל הזמן הייתי לידו ועקבתי אחריו, וזה היה בשבילי יותר מחלום להיות מול הבן אדם הזה, ונתקלתי בשתי תופעות מדהימות והפוכות. קודם כל - תופעת ההערצה המטורפת אליו, לכל מקום שהוא היה מגיע, זה כאילו האפיפיור", סיפר כהן.
עוד אמר: "לא היה דבר כזה. הכדורגל במאה ה-20 היה דת לכל דבר, והוא האיש שהכי סימל את הדת הזאת. הוא הביא אותה לשיא. ומה שאנחנו רואים במאה ה-21, שהכדורגל הוא לא דת, הוא עוד ענף בתעשיית הבידור, ומי כמו ליאו מסי מראה לנו את זה. אף אחד לא יודע מה מסי מרגיש, אף אחד לא יודע מה הוא חושב. אין הרבה פער בין הפרסונה הציבורית של מסי לבין הדמות שלו בפלייסטיישן".
לדבריו, "יכול להיות שמסי שחקן יותר טוב ממנו, אני לא מתווכח, אבל מראדונה היה האלוהים של המשחק, הוא היה הגיבור הכי גדול בתולדות המשחק. יכול להיות שגם פלה היה יותר טוב ממנו, אני לא מתווכח, אבל אין ספק שהוא הביא את תופעת ההערצה הזאת, את תופעת הכדורגל כדת, לשיא שלא יחזור יותר, זה בטוח".
לטענת כהן, דמותו מראדונה גם היה אדם מאוד פשוט באופיו. "הוא היה נורא חביב, היה לו קסם מאוד גדול, אבל הוא התנהג ממש כמו אחרון הערסים בשכונה", סיפר, והוסיף: "כל פעם שהיית עובר לידו, היית שומע, שתי מילים, 'פוטה מדרה', זה היה בשבילו, שלום ולהתראות, וטפיחה על השכם והכול, והוא התנהג בצורה כל כך פשוטה".
וזה גם די מדהים איך סלחו לו על כל כך הרבה דברים שהיום אין סיכוי שהיו עוברים - כל השקרים והרמאויות והסמים והיחס לנשים.
"קודם כל, אני לא יודע אם זה היה עובר היום. אני לא חושב שבמשטרת המחשבות שיש היום ובאטמוספירה שיש היום, היו סולחים על השער הראשון עם היד. אבל אני זוכר שכשהיינו במלון, הסוכן שלו, גיז'רמו קופולה, שזה טיפוס שלא הייתי ממליץ לך להיתקל מולו בסמטה חשוכה, היה מביא לו נערות ליווי, נשים לחדר, באספקה רצופה, מתחת לאף של ההתאחדות הארגנטינאית, אני ראיתי את זה במו עיניי, ואף אחד לא פצה פה ולא צפצף".
כהן המשיך לשתף בחוויותיו ממחנה האימונים ומהשהות ליד מראדונה, כשסיפר: "באצטדיון בשווייץ לפני המשחק, חדרי ההלבשה היו במרתף, והיו חלונות שאפשר היה להציץ על השחקנים מלמעלה, ככה היו בנויים האצטדיונים אז. והגיעו אזרחים ארגנטינאים שגרו בשווייץ שלא מכירים את מראדונה, מכירים אותו כאוהדים, וצעקו לו לפני המשחק, 'דייגו, תצא, אנחנו רוצים לדבר איתך', ומה שהיה מדהים, שהבן אדם הזה, הכוכב הכי גדול בעולם, יצא ודיבר איתם, הוא לא מכיר אותם, הוא יצא ודיבר איתם כאילו הוא חבר שלהם, ושוב 'פוטה מדרה', והוא צוחק. היה פער עצום, ענקי, בין הדייגו לבין המראדונה".
בהמשך שיתף כהן בהיתקלות האישית שלו עם כדורגלן העבר האגדי: "אז לא היו פלאפונים והייתי צריך להעביר למערכת כל לילה המון המון מילים, והייתי מתנחל בטלפון הציבורי במלון. זה היה הטלפון היחיד בסביבה, זו הייתה עיירה שכוחת אל בשווייץ, כי רצו שיהיה שקט לשחקנים. ויום אחד, אני שומע דפיקות על הדלת של תא הטלפון שתיכף מישהו עוקר אותה, וזה היה הוא יחד עם קופולה. זה היה מאוד מפחיד, והם אמרו לי, 'צא מיד מתא הטלפון, אנחנו צריכים להתקשר לבואנוס איירס', ואני הייתי באמצע הכתבה, והעיתון היה עם דדליין ולא הסכמתי לצאת".
כהן, סיפר כי תחילה הוא לא הבין שזה מראדונה עומד מחוץ לדלת, ושיתף בחוויה: "זו הייתה דלת מעץ, לא שקופה, ויש דפיקות חזקות על הדלת, וקללות בספרדית, ואחרי זה, זה עובר לבעיטות וקללות, ורק אז אני פותח את הדלת, ונדהם לראות את מראדונה ואת הסוכן שלו, עושים לי תנועות של שחיטה על הצוואר, 'או שאתה יוצא עכשיו, או שאנחנו שוחטים אותך'".
ואתה מיד טורק את הטלפון או שאתה עוד ממשיך להכתיב את הידיעה?
"אני המשכתי להכתיב כי הייתי מאוד ממוקד מטרה", והוסיף כי, גם לאחר המקרה, היה לו קשה לעכל את מה שעבר, "אני לא האמנתי שזה קרה לי, עד שהלכתי ושקעתי באבק וחיפשתי באלבומי תמונות הישנים שלי, ואכן מצאתי את התמונה שצילמתי אותו אחרי שהוא נכנס לתא הטלפון אחריי כדי להאמין בעצמי שהסיפור הזה קרה, כי באיזשהו שלב התחלתי לא להאמין שזה קרה לי באמת".
עריכה: אמיתי דואק
