בלבבה, ובלבבנו, תמיד
נורית גלרון התארחה באולפנו של רז שכניק וחזרה אל אלבומה השישי והמצליח מ־1986, 'משהו בלבבה' • בהמשך: סיפרה על שיתוף הפעולה עם המשורר נתן זך
בשנת 1986 יצאה אלבומה השישי במספר של נורית גלרון 'משהו בלבבה', שהצליח לשלב בין שירי משוררים למוזיקת רוקנרול. בשיחה עם רז שכניק סיפרה גלרון על יצירתה המוזיקלית, ושיתוף הפעולה הפורה עם המשורר נתן זך, שהלך לעולמו לפני כחודש. 'משהו בלבבה' הוא האלבום הנמכר ביותר של גלרון, ושירים רבים מתוכו הפכו להיטים גדולים, בהם : 'נפרדנו כך', 'אתה הרי יודע', 'שיר אהבה' (משהו בלבבה) וכמובן, איך אפשר בלי 'זה הגשם' האלמותי.
בפתח הריאיון סיפרה גלרון על הקשר המיוחד שלה עם זך ז"ל, וחשפה שהוא זה שעומד מאחורי שמו של האלבום. "כשחיפשנו שם לאלבום הוא הציע את משהו בלבבה ואמר 'זה הכי את'. שמחתי. אף פעם לא חשבתי שאפשר לקחת מילה משיר ולהפוך אותה לשם האלבום, תמיד חשבתי שלוקחים תמיד את שם השיר".
כשנשאלה על הסיפור מאחורי השיר 'סיפור אהבה' (משהו בלבבה), הסבירה כי מדובר בטקסט של זך שלא היה בנוי כמו שיר. כלומר, היו בו שורות ארוכות, ללא מבנה קלאסי של שיר - בית ופזמון. "מצאתי אותו בספרו של זך 'אנטי מחיקון' והגדולה של אילן וירצברג הייתה לקחת טקסט כל כך פילוסופי, עמוק ורגיש - ולהנגיש אותו לרוקנרול. נתן חשב שאילן הוא הפרשן הכי נכון לטקסטים שלו מבחינה מוזיקלית", הסבירה גלרון, "מה שנתן זך הכי אהב זה שלא נפלנו לנוגות. אילן הביא את הרוקנרול לטקסטים שלו. זה היה מאוד עכשווי אז, והוא היה מבסוט שגם המילים שלו הן רוקנרול, ושצעירים שרים אותן".
על נתן זך: "הרגשת שהוא שוכב על הכרית שלך לפני שאתה נרדם"
לדבריה, בשירים של זך ישנו איזון בין אופטימיות לבין פסימיות, ממש כמו בחיים עצמם. "נתן ידע, היה לו חוש, הוא הכיר את החיים. הקשר בינינו התחיל כשהוא חזר מלונדון, וגלי צה"ל עשו עבורו ערב מחווה. בערב הזה שרתי שירים ידועים שלו, וזה היה נורא מוצלח. נתן אהב את הביצועים וגם את העיבודים. אשר ויטנסקי היה המפיק שלי אז והוא שאל למה שלא נעבוד יחד. נתן היה ממש שמח מהפנייה, הוא כתב כמעט אלבום שלם, וכאן התחיל הקשר. מאמינה שאם לא היה הקשר איתו הייתי היום אדם אחר".
גלרון סיפרה שהייתה עם זך בקשר במהלך כל השנים האחרונות, וגם שנאלץ לעזוב את ביתו ולעבור למקום בו שהה עד למותו. "אי אפשר להגיד מה מייחד אותו במשפט או שניים. נתן כתב ברגישות על החיים ועל היחסים. הרגשת שהוא שוכב על הכרית שלך לפני שאתה נרדם בלילה, ומקשיב להכל. הוא היה הוגה, כותב מסות מאוד רציניות – ספרותיות ולא רק. הוא האמין שאם אתה מלחין שירה היא צריכה להיות קצת יותר פזמונאית. הוא היה מוכן לעגל טקסטים כדי שהמוזיקה תתגלגל והמילה לא תצטרך להיקרא אלא להישמע. הוא לימד אותי המון דברים, והיה מבחינתי מורה דרך".
'משהו בלבבה' הוא אלבום עטור להיטים, אבל מבחינתה של גלרון היה נקודת מפנה בקריירה שלה. "עצם העובדה שהוא היה עטור שלאגרים זה מה שנתן לי בעצם את האישור שיש מקום לשינוי הזה שקרה לי. אני יכולה ללכת על שירים טיפשיים, אבל בסופו של דבר מה שחשוב לי זה הטקסט, המילה, זה מה שחשוב לי". על השיר 'בגבוה שווה' אותו כתבה גלרון והלחין וירצברג סיפרה שהיא מאוד אוהבת את הגוון הרוקיסטי בו. "אני מאוד אהבתי את השינוי המוזיקלי, אבל הרבה קהל שהיה לי מאוד התאכזב. קיבלתי מכתבים מכל מיני מעריצים שאמרו לי 'זו לא את', אבל בסופו של דבר חזרו אחרי תקופה".
לסיום, נשאלה גלרון איך היא מרגישה בתקופת הקורונה, שבה מתמודדים אומנים רבים עם מחסור בהופעות וניתוק מהקהל. היא סיפרה על זה שרק לפני שבוע ביצעה הופעה אינטרנטית בביתה, והודתה: "זה היה ממש כיף. אנשים קנו כרטיסים ונכנסו ללינק שקיבלו. היה קשה כי לא ראיתי את תגובת הקהל בזמן אמת, אבל אחר כך קראתי כל מה שכתבו במהלך ההופעה. אין מה להגיד הקהל חסר לכולנו".
עריכה: עדן בן ארי ועופרי גליכמן
