"המלחמה הייתה תופת, מודה לאלוהים שנשארתי בחיים"
אביהו מדינה חוזר לזיכרונות הכואבים ממלחמת יום כיפור, ומודה: "מאז המלחמה אני מאמין בשמירה; במזל יצאתי בשלום, בריא, וללא שום שריטה"
אביהו מדינה עומד מאחורי עשרות שירים ופזמונים שנכנסו להיכל הכבוד של המוזיקה הישראלית, אבל בריאיון מיוחד עם בן כספית וינון מגל הצליח להביא לנו צד חדש ולא מוכר שלו. מדינה, לקח חלק פעיל במלחמת יום כיפור, ותפקד בצורה מרשימה ומעוררת הערצה בשדה הקרב. בריאיון מרגש הוא לקח אותנו יד ביד לעבר הזיכרונות המדממים מאותם ימים נוראים, ובקסם ובצניעות השמורה לו הודה כי מאז אותה מלחמה הוא החל להאמין בניסים.
אביהו מדינה מלווה את היצירה הישראלית שנים ארוכות, אך מעטים האנשים שידעו על פעילותו במלחמת יום הכיפורים. הוא הסביר כי: "זה לא חייב להיות מסופר, זה יכול להיות שמור, דחוק, עזוב או נשכח. יש הוויה חדשה בחיים אחרי המלחמה. כל המלחמה הזאת הייתה תופת, אלא שלי היה מזל ואני רק מודה לאלוהים ששלח לי את המזל הזה להישאר בחיים ולצאת מכל אותם מקרי תופת בשלום, בריא וללא שריטה".
בשעה שנסע מדינה בטנק, נפלה על הטנק פצצת נ"ט. הוא סיפר כי בעקבות הפגיעה הטנק נפגע, אך הוא לא. "הייתי חוזר עם הטנק בצורה עצמאית לתקן את הטנק ולאסוף צוות חדש. למחרת הבנתי איך זה עובד, לא רצו לתת לי את הטנק שהבאתי להם יום לפני כן לתיקון והייתי צריך לגנוב אותו. פעמיים גנבתי את הטנק שלי, נשארתי בטנק שלי 3 פעמים אחרי שהוא נפגע". הוא מודה כי אין לו הסבר הגיוני לכך ששרד את המלחמה: חייל במארב המצרי שראה אותי על הכביש וחשב שאני מטרה נהדרת, שלח לי נ"ט ופגע בי. זה מה שנטרל לי את הטנק וחיסל לי את האנטנות ואת הציוד. בלי אנטנות ובלי ציוד אתה לא יכול להיכנס לקרב, זה הציל את חיי כי הייתי מספיק מאחור כשהגדוד התחיל להסתער קדימה ולא נפגעתי שוב. חילצתי את עצמי כשהמצרים התקדמו".
מדינה הוסיף כי: "מאז המלחמה אני מאמין בשמירה, לא יודע. בד"כ לא אדם מאמין, חוץ מאלוהים אני לא מאמין בשום דבר, אבל כפי הנראה יש כוחות שאנחנו לא מכירים אותם והם קיימים. הרגשתי את זה תוך כדי הקרבות אבל לא סמכתי על זה". בהמשך, הביע את דעתו באשר לסדרה 'שעת נעילה', וטען: "עשו מהחיילים ילדים מפונקים. למה צריך להביא דווקא את זה? אלה לא היו פני המלחמה". לדבריו, הרפרנס לפנתרים השחורים הוא "שטויות במיץ עגבניות, מי בכלל חשב על הדברים האלה במלחמה? היינו אחד בשביל השני". הכתב הצבאי יוסי יהושוע עלה לשידור ותהה: "איך יכול להיות שבגילו ומעמדו ואחרי כל מה שהוא עשה הוא לא קיבל פרס ישראל". על כך השיב מדינה: "שטויות בחייך. אם לא אכפת לך אני כל יום מקבל פרס מישראל".
באשר לקרע העמוק בחברה הישראלית, ולדיונים באשר לישראל הראשונה וישראל השנייה אמר: "אני יושב בצד ולא מתערב, אני יודע שכול הוויכוחים הם ויכוחי סרק. צריך לעבור את זה ואנחנו נעבור את זה. סתם לדבר ולקשקש ולא לעשות כלום לא שווה כלום. צריך עשייה ואם אין עשייה המצב לא ישתנה".
עריכה: עופרי גליכמן
