זעקת הכדורעף: "למה אנחנו לא?"
אם הכדורגל והכדורסל שבו למגרשים - מדוע דווקא ספורט שאין בו מגע פיזי נשאר מושבת? • דני דבורין מזדהה עם השחקנים
ביום שישי האחרון זעקה כותרתו הראשית של אתר איגוד הכדורעף את המשפט הקצר: "למה אנחנו לא?". הכוונה הייתה, כמובן, להחלטה שלא לאשר את שובן לפעילות של ליגות העל לנשים ולגברים.
אין צעקה מוצדקת יותר מזו של הכדורעף. משחק הכדורעף מתנהל, כידוע, ללא מגע פיזי בין שחקני שתי הקבוצות. לפיכך, היה על הכדורעף להיות ענף הספורט הראשון החוזר למגרשים. אין כל היגיון למנוע זאת ממנו, בעיקר כאשר יושב ראש האיגוד עשה, לדבריו, מאמצים למנוע את רוע הגזרה.
אם הכדורגל והכדורסל בליגות הגבוהות שבו, לשמחתי, למגרשי ולאולמות הספורט, טעות היא להשאיר את הכדורעף בחוץ. הטעות נובעת אולי גם מחוסר הבנת והכרת המשחק, ואולי משום שמי שידע לצעוק חזק יותר, הוא שקיבל את הזכות לחזור למגרשים. יתכן שהעובדה שהכדורעף לא זוכה לסיקור קבוע ונרחב במדורי הספורט השונים, הייתה אף היא בעוכריו.
○ ○ ○
בדרך כלל, כאשר אתה מחטיא במצב קריטי 3 זריקות רצופות מקו העונשין מול ריאל מדריד - אתה עלול לשלם ביוקר. אבל בסוף השבוע האחרון הוכח שהקבוצה ממדריד רחוקה מאוד מכושרה הגבוה.
לקראת סיום משחקה מול מכבי תל אביב, במסגרת היורוליג, בשיא המתח, החטיא אות'לו האנטר שתי זריקות עונשין רצופות, ואחריו סקוטי וילבקין קלע רק נקודה אחת משתי זריקות העונשין שניתנו לו. כאמור, כאשר ריאל בשיאה כל קבוצה הייתה משלמת על כך בהפסד. הפעם, עלה בידי מכבי תל אביב לנצח 84:86.
