עמותת ער"ן, מפעילת הקו הגדול במדינה לעזרה נפשית, הוקמה בשנת 1971 ובשנה החולפת העניקה סיוע ומענה ללמעלה מ-350 אלף פניות, והצילה את חייהם של מעל ל-1,100 בני אדם. העמותה מעניקה תמיכה במגוון תחומים, ביניהם: קשיים בשירות הצבאי, בעיות במשפחה, קשיי קליטה, ועוד. ביום שלישי הקרוב, ייערך ברדיו 103fm משדר התרמה מיוחד לעמותת ער"ן, החשובה כל כך בימים טרופים אלה של ההתמודדות עם נגיף קורונה.
לקראת המשדר הקרוב, שוחחה ג'ודי שלום ניר מוזס עם איציק דדוש בן ה-67, נכה צה"ל המתנדב בער"ן מזה שני עשורים. דדוש סיפר על פעילותה החיונית של העמותה: "שיחות מגיעות ממגוון נושאים - מצוקה כלכלית, חרדות מקורונה, לחצים בעבודה, גירושין, בגידות. אני יכול להגיד שרוב השיחות שלנו זה בנושא הבדידות. זה נושא שמתעצם במיוחד בתקופת הקורונה".
ג'ודי ביקשה מדדוש לשתף בשיחה שזכורה לו מתקופת ההתנדבות בעמותה, והוא סיפר על מקרה עוצמתי שאירע בליל הסדר לפני מספר שנים: "מתנדבת אירחה את כל המשפחה - ילדים, הורים, אחים וכולם. פתאום היא הבינה שהעמדה בתחנה לא מאוישת, ואין אף תורן במקום. היא אמרה לכולם 'אני מצטערת, אני לא יכולה, אני הולכת לתחנה'. היא עזבה את כולם, ואיך שהיא התיישבה בעמדה, התקשר אדם מבוגר שאמר לה שהוא ניצול שואה והוא לבד". הוא המשיך לספר בהתרגשות רבה: "היא והוא קראו ביחד את ההגדה, ביחד שרו שירים ביידיש, וסיפרו סיפורים. זה לא כסף, זה לא שמיכה, רק לדבר כמה דקות עם בן אדם, זה מה שצריך".
באשר להתמודדות הנפשית של המתנדבים, ציין לטובה את העמותה: "ער"ן עושים את זה במינון כזה שאנחנו לא נישחק, אנחנו עושים תורנויות, קורסים והדרכות. באופן אישי, קורה לא פעם גם אחרי 20 שנה שאני מסיים תורנות ב-00:00 בלילה, מתגלגל כל הלילה במיטה וחושב על השיחה. כל טלפון הוא כאב אבל ההוא למעלה ברוך השם בירך אותי בעוצמות נפשיות".
עריכה: עופרי גליכמן