"אני כותבת מילים אלה בסערת רגשות, כאשר חבר של איליק שלי מצלצל אליי ושואל האם שמעת? רק המשפחה הגרעינית רשאית לבוא לבתי העלמין ביום הזיכרון. אני לא שמעתי. גם איני הולכת לבדוק, רק לכתוב את את רחשי לבי. לא, זה לא כמו לפני שנה במגפה, שרובנו קיבלנו את זה ובאנו לבתי העלמין ימים לפני הסגר. השנה הכל פתוח. איננו צריכים את יום הזיכרון למשפחה הגרעינית. היא זוכרת! כואבת! בוכה כל יום במסתורין. מתנהלת כך שאף אחד לא ירגיש. ביום הזיכרון, אני מזכירה לכולם, כבר שנים שאני רוצה שכולם יבכו איתי ביום הזה ובגלוי".
את מילים קשות אלה כתבה אורנה שמעוני, אמו של סגן איל שמעוני ז"ל שנפל בקרב בלבנון בשנת 1997, זאת במחאה על הגבלות הקורונה, שהורו למשפחות גרעיניות בלבד לבקר את קברי יקיריהן בבתי העלמין ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. שמעוני שוחחה עם בן כספית וינון מגל, והגיבה לדברים: "אי אפשר להגיד 'משפחות גרעיניות' ביום הזיכרון. יום הזיכרון הוא של כל עם ישראל, אני לא צריכה את יום הזיכרון אלא את עם ישראל יום אחד בשנה".
בהמשך דבריה, הוסיפה: "שכל אזרח במדינה יבכה איתי, אני לא צריכה יותר מזה. אם יום הזיכרון הוא רק למשפחות הגרעיניות, אני לא צריכה אותו. הילדים שלנו לא יצאו לפיקניק, הם נלחמו למען המולדת, שם לא היה הבדל בין ימין לשמאל".