"צוחקים לנו בפנים"
אחיינתו של החייל רב"ט משה תמם ז"ל שנרצח בידי המחבל רושדי אבו־מוך, שוחחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב על החגיגות המקוממות שנערכו עם שחרורו
המחבל רושדי אבו־מוך שרצח את החייל משה תמם ז"ל בשנת 1984, השתחרר בשבוע שעבר מבית הכלא קציעות, זאת לאחר שריצה 35 שנות מאסר במסגרת מאסר עולם קצוב. בני משפחתו של החייל שהביעו את מורת רוחם משחרורו של אבו-מוך, דורשים לשלול את אזרחותו לאלתר ואף פנו בנושא לשר הפנים אריה דרעי ולשר לביטחון פנים אמיר אוחנה. אורטל תמם, אחיינתו של החייל משה תמם ז"ל הגיבה לדברים.
המחבל רושדי אבו-מוך שוחרר מהכלא והתקבל בחגיגות בבאקה אל גרבייה, תמונות מהאירוע הופצו ובהן ניתן לצפות באבו-מוך נישא על כתפיים וזוכה לנשיקות ולחיבוקים. אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם ז"ל סיפרה על התחושות הקשות: "נשבר לי הלב, ממש. אני לא מאוד הופתעתי מזה שהם רצו לחגוג לו כי אני יודעת מהמאבקים לאורך השנים כמה הם מעריצים אותו ואת חברי החולייה כרוצחים של חייל צה"ל, אבל מאוד הופתעתי שמדינת ישראל אפשרה לזה לקרות ומאוד הופתעתי שאף אחד ממנהיגי המדינה לא יצא בקריאה נגד זה".
היא הודתה כי לתחושתה יש קשר בין היעדר התגובה של הפוליטיקאים למצב הפוליטי: "אני מאוד רוצה להאמין שזה לא נכון, לצערי המציאות מכווינה לשם. אתם יודעים, בעוד שבוע וכמה ימים כולם ידברו בטקסי הזיכרון ויגידו את כל המילים היפות ואנחנו מבינים שלמילים אין כיסוי אמיתי". היא סיפרה כי המשפחה פנתה בבקשה לשלול את האזרחות של המחבל, אך לא נענתה. "המזל בעם שלנו זה שיש לנו עם טוב והמנהיגים לא מייצגים אותו, איך אף אחד לא יוצא נגד זה?"
עוד הוסיפה תמם: "אנחנו רואים את התמונות מהאירועים עם ילדים קטנים שמעריצים את חוליית המחבלים שרצחה את דוד שלי, אנחנו יוצרים את הדור הבא של הטרוריסטים, את הדור הבא של אנשים שיפגעו בחיילי צה"ל ובאזרחי ישראל ונותנים לזה יד, אף אחד לא פוצה פה ואף אחד לא אומר מילת גינוי, אף אחד לא עושה ולא משנה. זה קרה אתמול 10 דקות נסיעה מהבית של ההורים שלי. צוחקים לנו בפנים". היא הביעה חשש מפגישה בין משפחתה לאבו־מוך, שתקרה לדבריה בטעות או שלא בטעות.
לסיום, סיפרה על דודה: "הוא היה אהוב, צ'ארמר כזה, היה מצחיק, אהב בעלי חיים, רכב על סוסים, ממה שרואים בתמונות היו לו עיניים מאוד טובות. היה לי מטופל לפני כמה שבועות שאמר לי שהוא היה בעל מכולת באזור, והיה מספר לי איך דוד שלי היה מגיע לשם והיה עוזר לנשים המבוגרות לשאת את הדברים. שימח אותי לדעת שהוא היה אדם כזה שהזיכרון שלו נשאר לאורך זמן".
עריכה: עופרי גליכמן
