"האסון הנוראי שהיה אתמול שבו קיפחו את חייהם עשרות בני אדם כשבתוכם ילדים, נערים, מבוגרים וצעירים הוא גדול מנשוא. מחשבה אחת לא מניחה לי - למה? איך יכול להיות ששם בקבר שכולו ניסים זה קורה?": כך כתב הרב דוד דרוק, יועץ חינוכי לנוער בחברה החרדית, במאמרו (ו') לאחר האסון הנורא שאירע בהילולה בהר מירון. הרב דרוק שוחח עם גולן יוכפז וענת דוידוב וסיפר על שני בחורי הישיבה שהכיר, שנספו בטרגדיה הנוראית.
הרב דרוק הביע את דעתו על מחדל מירון שהוביל למותם של 45 מתפללים בליל ל"ג בעומר: "האסון הזה הוא לא רק אסון שלי באופן אישי, הוא אסון עמוק ורחב מאוד בכל ההיבטים". הוא ציין כי בכל שנה נוהג לעלות לקברו של הרשב"י במירון אך השנה נסע דווקא לקבר שמעון הצדיק בירושלים. "מיום חמישי בלילה כשאני שמעתי את האירוע במהלך נסיעתי לקבר שמעון הצדיק, אין לי מנוחה. אני מוצא את עצמי פחות אוכל, לא נרדם. זו השבת הכי נוראית שחוויתי, גם מהקהילה סביבי, בבית הכנסת כמעט ולא אמרו שלום".
על השאלות האמוניות העולות לאחר האירוע הבלתי נתפס, הדגיש הרב דוד דרוק: "אנחנו בשלב הראשוני של הזעזוע, של ההלם. אתמול היו עשרות הלוויות, אין עיר חרדית בארץ או דתית שלא היו בה הלוויות; אין אדם שלא הכיר מישהו מהנפטרים כמעט, זה מספרים בלתי נתפסים. החברה שלנו כרגע נמצאת בלנסות להבין איך יכול להיות שאנחנו שמאמינים בקדוש ברוך הוא, קרה לנו הדבר הזה? אנחנו בטוחים שאך ורק כי לא עשינו מספיק דברים".
עוד הוסיף: "הבת שלי בשבת שאלה אותי, בת ה-7, 'אבא איך יכול להיות שנפטרו כל כך הרבה אנשים? הרי בקבר של רבי שמעון קורים רק ניסים'. זו שאלה שגם אני שואל. זו שאלה מיותמת, זעקת ה-למה?" לדעתו, "אנו כמגזר חרדי צריכים לדעת, שגם אם אנחנו חולקים על מישהו, אנו לא צריכים לזלזל בו. זה משהו בו אנו צריכים להשתנות. יש פה אירוע שהוא שבר רגשי".
הוא סיפר על תלמידיו ששילמו בחייהם במסדרון המוות: "שני נערים מהעיר אלעד. שניהם בגילאי ה-20, בחורי ישיבות. כשהם היו צעירים יותר, עבדתי בעיר אלעד ובחלק מעבודתי יצא לי לפגוש אותם כמה פעמים לשיחות. בחורים צעירים עם חלומות גדולים, עם שאיפות, של"ג בעומר היה בשבילם חלום - להגיע לשם, לשיר, לרקוד, להתעלות".
עריכה: עופרי גליכמן