"הרגשתי אשמה - כעת אני מתחילה להחלים"
לינור איצקוביץ', ששיתפה כי עברה תקיפה מינית בידי השר לשעבר סילבן שלום, סיפרה: "מרגישה שעברתי ניתוח - ושהגידול הוסר"
אתמול (ג') התייצבה לראשונה מול מצלמות 'חדשות 12' לינור איצקוביץ', עובדת של השר לשעבר סילבן שלום, וטענה כי הוא תקף אותה מינית. באומץ לב חשפה את שהתרחש בלשכת השר לפני 16 שנים, כאשר הייתה מזכירה צעירה עם חלום להיות זמרת. כמו כן סיפרה על תהליך השיקום הארוך שהיא עוברת, ועל הסיבה שבחרה להיחשף בפנים גלויות. הבוקר היא שוחחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב־103fm, והגיבה לדברים.
לינור איצקוביץ' סיפרה על התהליך שעברה, עד שגמלה בליבה ההחלטה להיחשף מול המצלמות, ושיתפה כי היא מתמודדת עם פוסט־טראומה: "הפוסט טראומה אצלי התעוררה כבר ב־2014 ועד שהכרתי במה שקרה לקח כמה שנים. יש כל מיני תסמינים שלא הייתי ערה להם, שלא הבנתי שזה בעצם זה, עד שהגעתי לגורמי טיפול – פסיכולוגים, פסיכיאטרים והמרכז לנפגעות שעזרו לי ללמוד, להבין ולקבל יותר מודעות".
איצקוביץ' שיתפה במה מתבטאים הסימפטומים של הפוסט טראומה: "פלאשים של האירוע שחוזרים על עצמם באופן תדיר; אני בהצפות רגשיות, ותקופה ארוכה שאני לא ישנה בלילה. זה מייצר עייפות ממושכת ובכי מרובה. אני הכרתי את עצמי כאישה דומיננטית, חזקה, מנהיגה, מובילה, תוססת ואדם שמח; ופתאום מצאתי את עצמי כאדם שבור, מכונס, מבודד. ניתקתי קשר עם חברים, עם הסביבה, עם המשפחה המורחבת. ניתקתי קשר לגמרי, בלי שום שיח. זה נורא קשה".
באשר לתחושות בוקר אחרי הפרסום, אמרה: "זה היה לא קל התהליך הזה, במיוחד לצאת עם זה החוצה. בכלל לא חשבתי שאי פעם אני אגיע לנקודה הזאת. אבל אני שמחה שעשיתי את זה, שהוצאתי את זה מהסיסטם שלי. הבנתי שזה צעד מאוד מהותי בריפוי", והוסיפה: "אני עשיתי את החשיפה למען עצמי. הוא מבחינתי עניין גנרי לחלוטין. ברמה הפסיכולוגית זה כאילו משהו שחי בי, כמו גידול שחי בי והייתי צריכה להוקיע את הדבר הזה, לעקור אותו מהשורש".
היא סיפרה כי לקח לה זמן לעכל שהאדם שהיווה לה מודל לחיקוי, הוא שפגע בה בצורה כה קשה: "זה משהו שמאוד קשה לעכל אותו, את הניגודיות הזאת. זה משהו שקשה לתפוס אותו. אני חושבת שאולי במקרה של משי זהב, גם הרבה אנשים לא יכלו לתפוס את זה שמצד אחד רואים אדם שנתפס כאדם קדוש, שאוסף חלקי גופות; ומן הצד השני יש אדם שטוענים עליו שהוא עושה דברים כאלה. אותו דבר גם פה, היה לי מאוד קשה לעכל את הדבר הזה, את המציאות הזאת שיש לו את הפנים האחרות האלה".
"מרגישה שהגידול הוסר"
כשנשאלה לו הייתה יכולה לחזור בזמן ולשוחח עם לינור הצעירה, מה הייתה אומרת לה. השיבה: "הייתי אומרת לה לקום וללכת קודם כל, להתנגד. הייתי אומרת לה שהיא לא אשמה. יש אנשים שבוחרים לנצל את המקום שלהם. הרגשתי אשמה בזה שנכנסתי למצב של שוק. בזה שלא דיברתי כשהמשטרה הגיעו אליי. עכשיו אני ממש לא מרגישה אשמה. אני מרגישה שהגידול הוסר. אני מרגישה שאני עדיין בשלבי החלמה, וזה היה צעד מהותי בהחלמה הזאת".
כמו כן, היא הצביעה על בעיה, אותה הגדירה 'חמורה', במדינת ישראל: "אין לנו שום מוסד מטעם המדינה שמטפל בדיוק בנושא הזה. יש הרבה מאוד עמותות, מרכזים, אבל אין מוסד שמטפל ספציפית בנושא הזה. אין אבא ואמא, אין מערכת שמאגדת בתוכה את כל התהליך בצורה פרוצדורלית מסודרת. יש הרבה מאוד אלמנטים ורבדים שצריך לבדוק - ואת נפגעת, את בתוך הכאב שלך ולא ממש בשכלך. את בהצפה רגשית מאוד גבוהה, את לא יכולה לנהל את עצמך".
בהמשך, הצטרפה לשיחה עורכת דינה רוני אלוני-סדובניק, שהגיבה לדברים: "בטוחה שזה נותן לאחרות הרבה מאוד אומץ. לפני כמה חודשים היה ריאיון מאוד מרגש עם קים, שנפגעה על ידי המטפל שלה הפסיכולוג ד"ר יובל כרמי. היא נתנה ריאיון אותנטי, ולא היה לה קל והיא רצתה בפנים גלויות. לינור ראתה את הריאיון וזה נתן לה המון עוצמות. הן דיברו ביניהן וחיזקו זו את זו, ולינור שאבה המון כוח מקים".
היא הדגישה: "אנחנו לא כאן כדי לרוץ לעשות פעולות משפטיות, אנחנו כרגע דואגות רק ללינור לשיקום שלה, לתהליך של שיקום של הכרה. היא הייתה עובדת מדינה, אז יש לה זכויות כעובדת מדינה והיא תקבל את הזכויות שלה מהמדינה".
מטעמו של השר לשעבר סילבן שלום נמסרה אמש תגובה ארוכה, שבה דחה מכל וכל את הטענות. "מדובר בעלילה מצד מי שעבדה עם שלום לפני 16 שנה. עלילה זו לא הייתה באה לעולם לו היה סילבן שלום נכנע לדרישות כספיות ולחצים לקבלת כספים, שהופנו אליו מצידה ומצד אימה במהלך השנים האחרונות וסורבו", נכתב בין השאר.
מטעמו של שלום נמסר עוד כי הועברה למערכת 'חדשות 12' חוות דעת של מומחה פוליגרף בכיר, "אשר קובע קטגורית כי קיימת בעיתיות בבדיקת אמירות אשר הזמן שחלף (במקרה זה, זמן רב ביותר של כ-16 שנה) עלול לעוותן", לשון התגובה, שעליה הוסיפו אמש ב'חדשות 12' כי חוות הדעת קבעה שיש בעייתיות בבדיקת אמירות והתבטאויות - ולא בקיומם או אי־קיומם של מעשים.
עריכה: עופרי גליכמן
