עדיין שווים
הצמד המצליח רן דנקר ועילי בוטנר בשיחה עם רז שכניק על הילדות בקיבוץ עין כרמל, החיבור ביניהם - והדרך המוזיקלית שעברו מאז יצא אלבומם 'שווים'
בשנת 2006 חברו יחדיו הזמר רן דנקר והפזמונאי עילי בוטנר, והקימו את הצמד שהפך במהירות לסנסציה בישראל, ואשר זיכה אותנו בכל כך הרבה להיטים נפלאים. אלבומם הראשון, 'שווים', יצא שנה לאחר מכן, וזיכה את הצמד בתואר 'הרכב השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' ושל גלגלצ לשנת ה'תשס"ח. באותה השנה, זכו דנקר ובוטנר גם במקום הראשון בנבחרי ערוץ הילדים, בקטגוריית 'הרכב השנה'. היום (ה') השניים הגיעו להתארח באולפנו של רז שכניק, ויחדיו חזרו אחורה בזמן לזיכרונות ולסיפורים העומדים מאחורי השירים באלבום.
הזמן טס כשנהנים: 14 שנים חלפו מאז יצא האלבום 'שווים' אך השירים באלבום מוסיפים להיות מושמעים בתדירות בתחנות הרדיו המובילות. הסינגל הראשון של רן דנקר ועילי בוטנר נשא את שם האלבום, ודנקר נזכר כי "'בואי נעזוב' היה אמור להיות הסינגל הראשון", ובוטנר הוסיף: "אמרנו ש'בואי נעזוב לא מייצג את האלבום'. הפכנו את הכול, ואמרנו יוצאים עם 'שווים', וכך היה".
עילי בוטנר הוסיף וסיפר כי השיר נכתב לאחר מפגש עם אחיו בבית החולים, "הוא פגוע נפש, הוא היה מאושפז והייתה בינינו שיחה פשוטה, בין שני אחים. המפגש היה טעון ומורכב, בדיוק עברתי לגור עם אשתי לימים, התחלתי לכתוב שירים; וסיפרתי לו שאני לא רק מלווה אמנים אלא גם כותב שירים ומגשים חלומות. הוא סיפר על הקשיים היום יומיים, הפשוטים, כמו כסף לקנות סיגריות, לצאת מבי"ח, למצוא עבודה ואהבה".
ברבות הימים השיר הפך מזוהה עם ימי אבל, ובוטנר הודה כי הוא "מתרגש מכל פרשנות שהשיר הזה זוכה לו. אני מאמין שברגע שהשיר יוצא, הוא כבר לא שלך. כל אחד רשאי לקחת אותו לכל מקום, מאבל, לשיר שלומדים במערכת החינוך בשפת הסימנים, יש אפילו ריקוד עם לשיר הזה".
דנקר גולל את סיפור ההיכרות שלהם, שהתאפשר הודות לגדי גידור. "הייתי בחור בן 22, כמעט 23, שקיבל פתאום מתנה כל כך גדולה, שירים יפים ורגישים ועמוקים; ממש ביטוי של צבעים בנפש שלי, שלא הייתי בשל אז לכתוב. הכרתי את עילי מסקיצות שהוא עשה עם נינט שנתיים קודם לכן. בהתחלה גדי לא אמר לי מי זה, כי הוא לא רצה לעשות את הערבוב הזה, בחוכמה. הוא שלח לי את השירים ואמרתי לו שזה הדבר הכי יפה ששמעתי ושאני רוצה להקליט עכשיו. נכנסו לאולפן יומיים־שלושה אחרי, יצאנו, התחבקנו ואמרנו 'בואו נעשה את זה'". כמו כן, הודה לבוטנר על בחירתו בו בתור הקול "שיבטא את הנפש שלו".
בהמשך, בוטנר סיפר כי כתב את השיר 'אני אש' לאימו. "השורה אחרי הפזמון הראשון, 'את גורמת לי להיות כמו הילד בקיבוץ', זו השורה שאני הכי אוהב בשיר הזה, זה עושה לי דמעות באמת. אני חוזר לרגע לילד שרץ בשדות בקיבוץ, מבית הילדים. זו השלמה כחלק ממורכבות החיים, שאתה אומר לאמא שלך – 'אני רוקם לעצמי חלומות, ויודע שאת לא יכולה להיות בשבילי מה שאני רוצה או שציפיתי'. זה שיר עצוב, לא שיר שמח". דנקר סיפר כי הוא עצמו היה ילד חוץ בקיבוץ, ושששמע לראשונה את השיר, "אמרתי - איך הוא יודע שרצתי שם בקיבוץ? אני זוכר את השביל לחדר האוכל, וחזרה לבית. זה מטורף, זה מדהים".
במהלך השעה סיפרו על ההופעות הראשונות, המעבר המהיר לכוכבים גדולים, כיצד נוצר הדואט עם סיון טלמור, 'מה שלא הספקתי לומר', ועל יצירת הלהיטים: 'יום הולדת', 'בואי נעזוב', 'מי בחלומך' ו־'מחכה לך'.
.jpg)
פרויקט 'אלבומי המופת' מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי.
לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.
עריכה: עופרי גליכמן
