"עיר היא הסיפור שהיא מספרת על עצמה"
השבוע שוחחה ורדה והעלתה זיכרונות עם פרופ' מעוז עזריהו, גיאוגרף היסטורי, שכתב ספר העוסק בהיסטוריה של תל אביב וכינה את העיר: "יצור מיתולוגי"
השבוע אירחה ורדה רזיאל ז'קונט את פרופ' מעוז עזריהו, גיאוגרף היסטורי, מחבר הספר 'שבויה בדימויה - קיצור תולדותיה וקווים לדמותה של מדינת תל אביב', בהוצאת 'למדא עיון' של האוניברסיטה הפתוחה, המגולל את סיפורה של: "עיר שהצליחה להמציא את עצמה שוב ושוב מחדש לאורך ההיסטוריה שלה - העיר העברית הראשונה שהפכה לעיר ללא הפסקה שהפכה למדינת תל אביב". ורדה סיפרה למעוז בהתלהבות וגאווה: "אני תל אביבית אמיתית, מלידה. הורי נמנו על אלה שבנו את תל אביב", ולאורך השיחה שזרה את זיכרונות ילדותה והתבגרותה בסיפורה של העיר כמו שהוא נפרש על גבי דפי ספרו.
בפתח השיחה סיפר פרופ' מעוז על המקצוע שבו הוא עוסק וכיצד הוא בא לידי ביטוי בספרו על תל אביב: "להיות גיאוגרף היסטורי זה עניין של להבין תופעות של החיים שלנו במרחב - נופים, סביבות, מקומות וההתפתחות שלהם לאורך ציר הזמן. ואני כבר 15 שנים שואל שאלות על תל אביב". ורדה שאלה אותו על היווסדותה של העיר, ועל כך ענה פרופ' עזריהו: "זאת שאלה קשה מתי עיר נוסדת - האם זה כשעלה הרעיון, כשנקנתה הקרקע או כשנבנה הבית הראשון. ת"א נוצרה בין 1906, אז עלה ל-5 חבר'ה מיפו הרעיון לייסד שכונה חדשה בפאתי יפו, ו-1910 שבה החברים החליטו לקרוא לה תל אביב כתרגום פיוטי של סוקולוב לספרו של הרצל 'אלטנוילנד'. זאת הדוגמה היחידה שאני מכיר של עיר שנקראה על שם ספר". עוד סיפר על התגובות המעורבות כלפי העיר הצעירה, שגדלה מהר בגלל קרבתה לנמל יפו ומעבר לכך ייצגה את עיקרון העיר הקפיטליסטית שהושתתה על יוזמה חופשית ובעלות פרטית על קרקע: "זה היופי בת"א, בקיצוניות של היחס אליה - בצד ההשמצות, שהיו בחלקן די מוצדקות, היה גם את שיר ההלל ליצור הזה שנוצר פה. כמו סליל כפול של דנ"א".
בהמשך ניפץ אמונה רווחת לגבי תל אביב: "זאת קלישאה שתל אביב נוסדה כעיר חילונית וכתשובה לירושלים, לא דובים ולא יער. החל משלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ובייחוד בשנות ה-50 היא הייתה מרכז של אדמו"רים וחסידים שהתיישבו בה אחרי חורבן יהדות אירופה, ומרכז העיר מלא עד היום בבתי כנסת קטנים של חסידויות". ובהזדמנות זאת התייחס למערכת היחסים הטעונה של העיר הלבנה עם עיר הבירה: "היחסים בין ירושלים לתל אביב מבטאים את היחסים הדינמיים בין ישן לחדש, ובין שני הקטבים האלה כל מתנהלת ההוויה שלנו עד היום".
יחסים מורכבים שנמשכים עד היום הם עם יפו, שלדברי עזריהו: "הייתה עיר מעורבת שהיהודים היו בה מיעוט שהשתנה בגודלו". הוא סיפר על התהפוכות הרבות שעברו תושבי מה שהפכה להיות תל אביב-יפו, כיצד הפכו השתיים לאחת והוסיף אנקדוטה משעשעת על בחירת השם: "עלתה השאלה איך יקראו ליצור החדש הזה, הממשלה אפילו הקדישה שתי ישיבות מלאות לנושא, בלי לשאול את תל אביב. בן גוריון מאוד עמד על דעתו שיקראו לה יפו והפשרה היחידה שהיה מוכן לקבל היא שיקראו לה יפו-תל אביב".
השניים דילגו אל שנות ה-70, שבתחילתן הייתה שקיעה של העיר אך אז הגיע המהפך הפוליטי של שנת 77, שלו מייחס עזריהו את התפתחותה של העיר, במקביל לזאת של ישראל כולה: "הפוריטניות של מפא"י נעלמה והנהנתנות הגיעה לכאן. זה בא לידי ביטוי באופן הכי ברור בסיפור של רחוב שנקין, שהפך מרחוב ישנוני, זנוח ומוזנח למרכז של סצנה". אותה סצנה התפתחה בשנות ה-80 המוקדמות שבהן, לדברי הפרופ': "הייתה תחושה של שחרור והדוניזם, תל אביב חגגה את עצמה". בהקשר זה שיבח את ראש העיר המיתולוגי של העיר שלמה להט, ציץ', שהתחיל שינוי ליברלי. בין היתר הוא הכניס חידוש שבו נזכרה ורדה בהתרגשות – פתיחת בתי הקולנוע להצגת סרטים בערב שבת.
עוד סיפר על ההתחלה של מה שנקרא 'הבועה התל אביבית', התחושה המוכרת שתל אביב היא מדינה בפני עצמה, נבדלת מיתר ישראל: "בשנות ה-80 נוצרה מחדש תופעה של אריסטוקרטיה תל אביבית מרושעת, מאוד מודעת לעצמה ויוצאת נגד הפריפריה הפרימיטיבית. זה סיפור של בידול ובדלנות עוד משנות ה-20".
מה הרשים את כל ראשוני המבקרים בעיר היהודית? מה בן גוריון חשב עליה? למה ערב הבילוי של התל אביבים זז ליום חמישי? מהי אותה אנרגיית מהגרים שעליה נעה תל אביב? איזה סוג של קשר נוצר בין העיר למקומוניה? ולמה גבעתיים היא לא תל אביב? בתוכנית של השבוע תוכלו למצוא את התשובות לכל השאלות האלו ועוד סיפורים מרתקים ומשעשעים.
