"כל שנייה הייתה נצח"
לאחר יותר משתי יממות, הצליחו כוחות הכיבוי להשתלט על השריפה בהרי י-ם • ניצב משנה קובי יעקובי וסגן ניצב דביר תמים: "הרגשנו שהאירוע מנוהל"
52 שעות אחרי שהחלה השריפה רחבת ההיקף בהרי ירושלים, שהשחיתה דונמים רבים מהריאה הירוקה שנפרשה למרגלות העיר, נציב כבאות והצלה, רב־טפסר דדי שמחי, הכריז אמש (ג') על שליטה מלאה באש. ניצב משנה קובי יעקובי, מפקד תחנת מוריה וסגן ניצב דביר תמים, מפקד היס"מ, הביאו פרטים נוספים על מאמצי הכיבוי האדירים שהושקעו במטרה לבלום את התפשטות האש.
ניצב משנה קובי יעקובי סיפר על הרגעים הראשונים לאחר שהתוודע לאסון הנורא: "אני שומע את הדיווחים הנוראיים, מפקד תחנת בית שמש אומר 'אני חייב, האש על הבתים'. ניסו גואטה, קצין האג"מ של המרחב, מעביר דיווחים שאנשים נלחמים עם צינורות על הבתים. שמעתי שיש חוסים ואנשי צוות שצריך לחלץ. תוך כדי אני מבין שהקטסטרופה גדולה. זה היה אתגר מורכב".
דביר תמים הוסיף, וסיפר: "קיבלתי טלפון מקצין האג"מ שביקש להקפיץ את הכוח של האימון. כשעברנו את כיכר סטף הבנו שמדובר באירוע משמעותי מאוד כי ראינו אש אדירה מרחוק, עשן מיתמר. ככל שנסענו מערבה, כמות האש והעשן הייתה משמעותית וגדולה".
בניגוד לאסון הכרמל, יעקובי ותמים הודו כי "בתוך כל הכאוס הזה, הרגשנו שהאירוע מנוהל". לדברי יעקובי, חרף הדמיון המצמרר, "ברגע האמת אתה לא עוצר לעשות חישובים, אתה צריך להגיע לשם. תראו כמה שוטרים אמיצים סיכנו את עצמם והגיעו לשם, התעקשו להגיע לשם. גיבורים אמיתיים". תמים הוסיף: "30 איש עם אש בעיניים, קיבלו פקודות ומיד כולם מסתערים ועובדים בשקט ובמשמעת, בגבורה אמיתית; זה מה שלי כמפקד נותן את היכולת לקבל החלטות, גם החלטות מסוכנות או מסכנות חיים, זה גורם לשקט".
"היינו בקריסה נשימתית"
יעקובי סיפר כי הם חילצו 155 אנשי צוות וחוסים מבית החולים 'איתנים', "אנשי הצוות היו רגועים, קרי רוח, עשו הכול בצורה מופתית. כולם עבדו ובלעדיהם זה לא היה קורה. אנחנו לא יכולים לשלוט בכל החוסים והם עבדו בצורה מופתית. היו חוסים שלא הבינו איפה הם נמצאים אז התנגדו, מובן לגמרי. דביר בזמן הזה חילק את הכוח, חלק עזרו לי וחלק נכנסו לבי"ח, סרקו דלת־דלת, מחלקה־מחלקה, שברו דלתות".
תמים ציין כי החילוץ ארך כ־10 דקות מורטות עצבים, "היינו בקריסה נשימתית, כי אתה נושם עשן סמיך ורק מבהיר כמה חשוב היה להגיע אליהם ולהוציא אותם, כי הם גם נשמו את זה. היו מסכי עשן גדולים ולהבות מסביב לכל בית החולים, הציר שנכנסנו בו נשאר הציר היחיד (שפנוי). כשקובי אמר לי לצאת, רציתי להרוויח עוד כמה שניות עד שמפקד המחוז נתן לי פקודה ברורה לצאת. כל שניה כמו נצח".
עריכה: עופרי גליכמן
