היה היה פנס בודד בקצה שמורה
את הטיול הזה, שבו התעוררו משה גלעד ('הארץ') ובחירת לבו בנקישות פנס על דלת אוהלם, הם יתקשו לשכוח • פנינה בת צבי, אם כן, התקשתה להפסיק לצחוק
דמיינו את זה: החלטתם לצאת לחופשה בטבע הפראי, לישון את שנת הלילה באוהל מרווח ולראות את הזריחה מקו ראשון, בעודכם שותים קפה ממים שהרתחתם על כירת גז. נשמע טוב, נכון? ובכן, כנראה ששכחתם משהו שנקרא... בני אדם נוספים.
את הבוקר האחרון לפני שיוצא רדיו 103fm לחופשה ארוכה (עד ליום ראשון הקרוב), פתחה פנינה בת צבי עם סיפור משעשע למדי: "'בסך הכל רצינו להקים אוהל ולפרוס בו 2 מזרנים דקיקים ולשים עליהם שקי שינה', כתב היום משה גלעד במוסף 'גלריה' של עיתון 'הארץ'. 'תיכננו לשתות קצת יין, להביט בכוכבים, ולהתעורר מאושרים עם אור ראשון. הכי פשוט בעולם? כן. מסתבר שזו תסבוכת מורכבת, פקעת של חבלים, עצבים. לינה בשטח - עונג גדול. חלק מן הקסם טמון בכך שזה חינם, שכן חדר במלון מושכר בכמה אלפי שקלים ללילה'".
"'החשק לצאת לישון באוהל נוסק לשמיים, אלא שלמטבע יש צד שני, מעורפל. קשה לחשוב על דבר מדכדך יותר בזמן טיול, מפקח שפותח לך את האוהל, מעיר בפנס לתוכו באמצע הלילה וזה קרה לכולם'", המשיכה בת צבי להביא את סיפורו המטלטל של גלעד, והוסיפה לצטט: "'זה קרה לי', כותב משה גלעד, 'תמיד שנאתי את זה, זה היה מביך ומיותר. הרעיון שעכשיו צריך לצאת מהאוהל, להעמיד פנים שהתעוררתי, לשוחח בצורה צלולה כביכול עם הפקח, איש במדים, ולהסביר לו למה החלטנו להקים את האוהל דווקא כאן'".
פרטיות היא (לא) שם המשחק
את סופו של הסיפור, ובכן, לא יכולנו שלא לצפות. ואילו פנינה, רגע לפני הכותרות הכלכליות ודיווחי מזג האוויר, נותרה משועשעת למדי מן הקריאה: "'למה? כי רצינו להיות לבד ולא חלמנו שתבוא. לענות גם לשאלה הערמומית 'האם ידעתם שאסור?' ברור שידענו. ואז לנהל גם דיון מעייף על השאלה מתי נעוף משם. קצת אחרי הזריחה, לא? עכשיו אתה רוצה שנעוף? השאלה הפשוטה היא איפה מותר לשים את הראש בחיק הטבע'".
ובנימה אישית, נתנה בת צבי את השרביט, או את מקל הצעידה בשבילי ישראל, לידיכם: "את התשובה, אני משאירה לכם". אז בפעם הבאה שתחליטו לתור את הארץ עם תרמיל על הגב, אנא הצטיידו במפת דרכים ובחרו טוב טוב היכן אתם ישנים. כי אם לא, יש סיכוי שמישהו יקדים את השעון המעורר שלכם.
עריכה: מיכל קדוש
