פסק דין בתום לב
פרופ' איסי רוזן צבי, סגן הדיקן בפקולטה למשפטים באונ' ת"א, על הספר 'סיפורי משפט' שמגולל את הסיפורים ששינו את החברה בישראל
פרופ' איסי רוזן צבי, סגן הדיקן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומתמחה במשפט התארח בתוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט ושיתף בסיפורים מתוך הספר 'סיפורי משפט' בהוצאת עם עובד ועל מאחורי הקלעים של פסקי הדין ששינו את החברה הישראלית. הספר נערך על ידי פרופ' רוזן צבי, הילה שמיר, ושי אספריל.
תחילה סיפר פרופ' רוזן צבי על חובת תום הלב, וההקשר שלה בהתנהלות מול חברות הביטוח, "היא בחובה האמורפית שמוטלת על כל אדם ועל כל תאגיד, שהוא תם לב. אדם לאדם אדם, איזושהי התנהגות סבירה. חובת תום הלב לא הייתה מתאימה לסדר הדין הישראלי, ההחלה של חובת תום הלב על מסחר הייתה קודמת. עד תחילת שנות ה-70 שלטה התפיסה שיזהר הקונה, אם אני ואת נכנסים למשא ומתן כל אחד צריך לשמור על עצמו, אני לא יכול לשקר לך אבל אני בוודאי לא אספר לך את כל הפרטים. הדבר הזה השתנה בתחילת שנות ה-70 כאשר הוחדרה חובת תום הלב לתוך דיני החוזים, שאמרה שאתם לא יכולים להתנהג במשא ומתן מסחרי, אלא יש תפסיה חברתית שהיא תפיסה של סולידריות, אנחנו לא אויבים אחד של השני, אלא אנחנו חיים בחברה מוסרית שכל אחד".
בהמשך שיתף בסיפור שהיה טרגדיה משפחתית והפך להיות טרגדיה משפטית, את הסיפור כתבה פרופ' נילי כהן מומחית במשפט פרטי, "בשנת 1978 הגיעה אישה צעירה עם ביתה למלון בתל אביב, היא שכרה חדר פונה לים, ולאחר שעות אחדות התגלו גופתיהן של השתיים בחצר המלון. היא השאירה תשעה פתקים וכתבה עליהם דברים לכל מיני אנשים, אחד הדברים שהיא כתבה, הוא שהיא לא רוצה שבעלה יקבל שום דבר מהרכוש שלה, בשל מערכת יחסים עכורה עם הבעל, כשהם חיו אורח חיים חרדי. השאלה המרכזית שהייתה בפני בית המשפט היא האם אפשר לראות בפתקים האלה צוואת האישה. מבחינה משפטית אם לא נראה בפתק הזה כצוואה, אנחנו הולכים לפי צו ירושה והבעל יורש את הכל. יש פה מילכוד, האם אנחנו רוצים על גב המקרה הזה לקבוע תקדים שמבטל את כל הדרישות הצורניות של צוואה, צוואה צריכה להיות עשויה בצורה מסויימת".
האזינו לשיחה המרתקת של ורדה עם הפרופ' ועל כל הסודות מאחורי הקלעים של עולם המשפט ששינו את המפה המשפטית בישראל וגרמו לחוק לקבל צורה חדשה ומסקרנת.
