מיקי טלמור בן ה־58, גיטריסט ומוזיקאי השייך לאוכלוסיית מתמודדי הנפש בישראל, חי חיים נורמליים בעברו. אך לאחר שירותו הצבאי במלחמת לבנון הראשונה, איבד את השגרה שהייתה לו, וחווה קשיים איומים לצאת מביתו.
כיום, 30 שנה אחרי, הנגינה בגיטרה שהושיעה אותו במצבו ממשיכה להניע אותו, במיוחד ברגע בו החליט לקחת חלק בפרויקטים שונים של עמותת 'כנפיים - עושים אומנות'. השובע ישתתף במופע משירי יונה וולך, 'מפלצת האיילה', במסגרת שבוע המודעות לבריאות הנפש.
טלמור שוחח עם מעיין אדם ב־103fm ושיתף בגילוי לב על סיפורו האישי: "הסיפור שלי החל במלחמת לבנון הראשונה. אחרי שהשתחררתי משם, פתאום לא יכולתי לצאת מהבית. בתקופה ההיא לא כל כך דיברו על דברים כאלה, אך בסוף אבחנו אותי כסובל מפוסט טראומה והתחלתי לקבל טיפול. למחלות כאלה יש אופי גלי, לפעמים נמצאים למעלה קצת יותר ולפעמים למטה, אך אני חייב להבין שמאז שאני בעמותה, יש כל מיני קלישאות שלא הבנתי אותן, אך הגעתי לשם ואני מרגיש בבית".
"גם עכשיו אני אולי מדבר ונשמע בסדר, אבל אם הייתי יכול הייתי לוקח רגע מנוחה", סיפר בכאב והוסיף: "יש לי בעיה להיות במרחב, קשה לי להיות בחוץ. אני לא יוצא מהעיר אף פעם, לא הייתי בחו"ל אף פעם חוץ מבלבנון. יש לי סיוטים כל הזמן, אני צועק בלילות ופעמים פוצע את עצמי. הייתי נשוי פעמיים, כנראה שקשה להיות איתי".
בהמשך דבריו, הסביר טלמור כיצד מצא מזור בעזרת המוזיקה: "הכל התחיל כשהייתי הרבה יותר צעיר. באתי לעמותה לריאיון ואמרו לי שאני צריך להתחייב להגיע כל בוקר. אמרתי שאחשוב על זה, וזה לקח לי כמה שנים. זה אולי הצעד הנבון ביותר שעשיתי בחיי. יש הבדלים בין אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות, על חלק רואים ועל חלק לא".
לשיחה הצטרף יואב קוטנר, מנחה המופע וסיפר על התוכנית האומנותית הנהדרת והמטרה החשובה העומדת בראש: "אני מאמין בכוחה של מוזיקה לשנות מבפנים את האדם, להשפיע, לרפא ולהעלות את המורל, גם לאנשים שהם לא נפגעי הלם קרב. מוזיקה היא כוח מרפא, מרים, ולאו דווקא שירים שמחים. עצם זה שלאנשים האלה יש מטרה לקום בבוקר, זה כבר חלק מהריפוי. מדובר במוזיקאים רציניים שעובדים מאוד קשה. השירים של יונה וולך עצמה, יש בהם הרבה התמודדות נפשית".
עריכה: מיכל קדוש